מאגר סיפורי מורשת

"פגישה מקרית הובילה את הסופרת אורית עוזיאל בעקבות קרוב משפחתה, יאנטו דוידוב קנטי, שהתגייס למלחמת האזרחים בספרד ואחר כך לחם לצד היו"ר נגד יפאן.

 קישור לכתבה המלאה של תום שגב בעיתון הארץ

הסופרת אורית עוזיאל אוהבת היסטוריה. חמישה מעשרת הרומנים לילדים ולנוער שחיברה מעוגנים בתולדות ספרד. "עד שניפגש" (הוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים, 2010) עוסק במתנדבים שיצאו מארץ-ישראל להילחם נגד כוחותיו של פרנקו במלחמת האזרחים הספרדית. עוזיאל נמנית עם צוות העובדים במרכז למוסיקה של בית התפוצות.

לפני חודשים אחדים נכנסה לשיחה עם שני מבקרים במרכז, דוברי ספרדית. עוזיאל הזכירה שמוצא משפחתה בבולגריה – ואחד המבקרים העיר שהכיר פעם רופא יהודי מבולגריה שנמנה עם המתנדבים בספרד והיה נשוי לאשה סינית. לרגע נותרה עוזיאל מאובנת. פתאום חזר אליה סיפור שנהגה לשמוע מפי אמה, והוא אחד מאותם סיפורים על גורלות מופלאים של יהודים, בבחינת "מי מכיר, מי יודע".

יום אחד ב-1946, כשהיתה אמה של אורית עוזיאל כבת 18, באו אורחים לבית הוריה בעיר פלבן, מרחק כ-170 קילומטרים מצפון-מזרח לסופיה. האיש הוצג לפניה כבן דוד של אמה, רופא. הוא הביא אתו את אשתו ובנו: האשה היתה סינית, ומוצאה ניכר היטב גם בפניו של הילד.

אורית עוזיאל, ילידת 1952, הכירה את הסיפור אבל לא ידעה דבר על קרובת המשפחה הסינית. המבקר שפגשה בבית התפוצות ידע את שמו של הרופא שהזכיר: יאנטו דוידוב קנטי. כל השאר התברר הודות לאינטרנט.

עוזיאל איתרה בסופיה את בנו של קנטי, והתברר שהוא אכן היה הילד שהתלווה להוריו בעת ביקורם אצל הוריה; היום הוא פרופסור לכימיה. פעם היה בירושלים בשנת שבתון וניסה, ללא הצלחה, לאתר את קרוביו. כעת התברר הכל. יאנטו קנטי נמנה עם המתנדבים הבולגרים שיצאו לספרד לסייע לרפובליקאים. בקיץ 1938 נפצע באחת מזירות הקרב על נהר האברו. הקרב היה נקודת השבר שסימנה את ראשית הניצחון של פרנקו. מובסים, חלקם פצועים, חזרו רוב המתנדבים הזרים הביתה; קנטי וכמה מחבריו שירכו רגליהם במשעולי הפירנאים והגיעו לצרפת, שם הושמו במחנות הסגר אימתניים. ב-1939 שוחרר בעזרת הצלב האדום וקיבל מקלט בשנחאי. שם פגש את צ'אנג סונפן, שהיתה לאשתו.

היא היתה בוגרת אוניברסיטת יינצ'ינג. השניים הצטרפו לצבא הסיני שלחם ביפאנים; קנטי היה רופא צבאי ותמך במאו טסה טונג.

לא היו יהודים רבים שלחמו לצדו של מאו, אבל קנטי לא היה היחיד: היה שם גם האורולוג יעקב רוזנפלד, יליד וינה, שעזרתו למאו הקנתה לו דרגת גנרל ומשרת שר הבריאות בממשלת מנצ'וריה. בשנות ה-50 התגורר רוזנפלד בתל אביב ועבד בבית החולים אסותא; סין הנציחה את דיוקנו על בול דואר.

קנטי ואשתו נשארו בסין עד סוף מלחמת העולם השנייה. אז חזרו לבולגריה. הם התיישבו בפלבן. קנטי יצר קשר עם קרוביו היהודים, בני משפחת עוזיאל. היחסים היו ידידותיים; ב-1950 סייע קנטי למשפחת עוזיאל בסידור עלייתה לישראל. הוא ואשתו התברגו היטב בממסד הקומוניסטי: צ'אנג סונפן עבדה כמתורגמנית בשגרירות סין בבולגריה, ואף יזמה הקמת בית ספר סיני בסופיה. קנטי מת ב-2004, בן 94. סוכנות הידיעות אי-פי ציטטה את העיתונות הסינית, שדיווחה על מות "אחרון המתנדבים המערביים אשר לחמו לצדו של מאו". אחד מערוצי הטלוויזיה הסינית הפיק סרט על חייו". 

העשרה

קישור לכתבה המלאה של תום שגב בעיתון הארץ מתאריך 27.07.2012

קישור לספר קולי – "בודדים בשנחאי" מאת אורית עוזיאל: "משתתף במצעד הספרים תשע"ו. עלילת הספר בודדים בשנחאי עוקבת אחר חייהם של אריקה ותיאו ברובע הונגקיו העני שבסין.אריקה בת השבע-עשרה ואחיה תיאו בן החמש-עשרה נאלצים להימלט מגרמניה הנאצית לאחר פרעות "ליל הבדולח". הם מפליגים לבדם לשנחאי הרחוקה, המקום היחיד שבו יכלו הפליטים היהודים למצוא מקלט. אורית עוזיאל מלווה את גיבוריה באהבותיהם ובאכזבותיהם: ברגעים של אימה, קושי ודאגה מתמדת לקרוביהם שנותרו באירופה, ובצדם גילויים של אומץ לב וחברות אמת.הסיפור המרתק נשען על אירועים הסטוריים אמיתיים".

מַאוֹ דְזֶה-דוּנְג (מבוטא מאו צה טונג; סינית: ???; פין-יין: M?o Zéd?ng ‏- IPA: [m??? ts??t???] (מידע · עזרה)‏, 26 בדצמבר 1893 – 9 בספטמבר 1976) היה מדינאי סיני, שליטהּ‏ של סין בין השנים 1949 – 1976. בתפקידו כיושב ראש המועצה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית הסינית משנת 1943 ואילך היה גורם מרכזי בעליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון בסין אחרי מלחמת האזרחים הסינית ונחשב אבי "הקפיצה הגדולה קדימה", תוכנית פיתוח שגרמה למותם ברעב של עשרות מיליוני סינים, ובעיקר – מנהיג "מהפכת התרבות" (בין 1966 ל- 1976), קמפיין פוליטי הרסני שגרם לכאוס רבתי במדינה, זרה אימה, וגבה את חייהם של מיליונים" .(ויקיפדיה)

2012