מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הרוסים הצילו אותנו מידי הגרמנים

בשנת 1951 עליתי לארץ עם הספינה טרנסילבניה

נולדתי ברומניה היו לי עוד ארבע אחיות: פנינה, סימה , סאלי  ובת הזקונים ציפורה.
כל אחיותיי נפטרו- ציפורה הייתה מאוד חולה, סאלי הייתה חולת שחפת, היא חלתה במחלה כי שכבנו בתעלות בזמן שהגרמנים הפציצו אותנו לא יכולנו לעזור לה כי לא היו תרופות .
את מלחמת העולם השנייה עברנו קשה. המלחמה נמשכה כחמש שנים.
ב-1945 הגיעו הרוסים והצילו אותנו מהגרמנים. אבל גם הם לא היו טובים יותר כי היו שתיינים , שיכורים ואלימים הם אנסו ורצחו בחורות צעירות. אחותי סימה הייתה צריכה להסתתר בארון כי הרוסים נסו לאנוס אותה. ברומניה באותו הזמן היה תוהו ובוהו, לא היה מנהיג.  אנחנו החלטנו לעלות למדינת ישראל שרק הוקמה.
הורי ומשפחתי קבלו אישור לעלות לפלשתינה  מיד אחרי תום המלחמה, אבל אני לא עליתי אתם כי הכרתי את בעלי. למשפחתו של בעלי לא היו אישורי עלייה ובעלי לא הסכים לוותר עלי. הורי נאלצו לוותר עליי בתנאי שאתחתן. התחתנתי בשנת 1949. אחר כך אולץ בעלי לשרת בצבא הרומני. נשארתי לבד לגור אצל הוריו של בעלי. למזלי היה לבעלי אומץ הוא ברח מהצבא, ועלה מיד למדינת ישראל . שלטונות  רומניה באו לחפש אותו ואמרנו שאנחנו לא יודעים לאן הוא נעלם. בינתיים הריתי ולכן סדרתי לעצמי אישור עלייה לארץ, כי ידעתי ששם מחכה בעלי. 
בשנת 1951 עליתי לארץ עם הספינה טרנסילבניה*, הינו 1000 אנשים על הספינה והיה נורא צפוף, ישנתי על הסיפון. בעלי חיכה לי בנמל עם ממתקים ובקבוק גזוז. כשירדתי מהספינה נסענו  למעברה* בקרית עמל. במעברה גרנו כשלוש שנים בפחון (בית הבנוי  מפח). שם נולד בני הראשון יוסי. אלו היו שנים קשות מאוד כי לבעלי לא הייתה עבודה ולא היה לנו מה לאכול  בגלל תקופת הצנע. רק ב1954- בעלי קיבל עבודה קבועה וקצת התאוששנו. החלטנו לעזוב את המעברה ולשכור בית לגור בו. עברנו לרמת ישי. ברמת ישי מצאנו בית של חדר אחד. לא היה חשמל, ולא היו כבישים, השירותים היו מחוץ לבית. רק ב1955 חוברנו לחשמל, בישוב עשו חגיגה גדולה וקראו לה "חג האור". בחגיגה היה כיבוד והופעות- היה מאוד יפה. אני הייתי בין הפעילים ביותר בחגיגה. כעבור זמן היה לנו כבר קצת כסף והחלטנו לקנות את הבית ולהוסיף חדרים.
בשנת 1959 נולדה לי עוד בת שקוראים לה שרה. מאז חיינו חיים נורמליים.. ילדי  גדלו והתחילו ללמוד. יוסי בני שירת בחיל הים באילת, חתם שנה קבע. בחופשת השחרור שלו פרצה מלחמת יום הכיפורים ולכן  שירת עוד תשעה חודשים מעבר לתעלת סואץ.  אלה היו זמנים קשים כי במשך שישה שבועות לא שמעתי ממנו כלום- לא מכתב ולא טלפון. הינו מאוד מטרדים עד שהוא חזר הביתה. בתי שרתה בנח"ל בשטחים- היא הייתה מ"כית* ב"כוכב השחר". שני ילדי התחתנו  ליוסי ארבעה ילדים: גלבוע, איתמר, יעל ואביתר. לשרה שני ילדים: אייל והדר. נכדי גדלו גם הם ברמת ישי הם בנו בית קרוב לבית שלנו.
בשנת 1991 בעלי יצא לפנסיה והוא הוא עבד בריכת השחייה בתור כרטיסן ארבע שנים. לפני שמונה עשרה שנים  חלה במחלה קשה. טיפלתי בו עשר שנים ולפני שמונה שנים הוא נפטר. עבדתי בטיפול ילדים כי אני מאוד אוהבת ילדים עד שנת 2000.
כשבעלי נפטר התחלתי להתנדב בבית הספר הייתי עם המורה טלי אימברמן והילדים מאוד אהבו אותי. אחר כך התנדבתי בגן ילדים אצל הגננת נוגה למשך שנה וחצי. ארבעה מנכדי כבר אחרי הצבא. איתמר התחתן במזל טוב ובקרוב תהיה לי נינה ראשונה. כיום, אני פעילה במועדון הארז- יוצאת לטיולים ולהופעות ונהנית מהחיים. גם בביתי אני פעילה: מבשלת, אופה עוגות ומארחת את הילדים והנכדים. בחנוכה הזמנתי את הילדים לסופגניות וכולם נהנו-יצא נהדר!הכרתי גבר נחמד, חבר, אינטליגנט ונוצר ביננו קשר טוב. אנחנו לא גרים ביחד כי זה קשה בגיל כזה לטפל אחד בשני. אבל אנחנו נפגשים לעיתים קרובות- כל אירוע והוא בא לחתונה של הנכד שלי. בחתונה רקדנו ביחד והיינו שמחים מאוד. אנחנו בקשר טלפוני כמה פעמים ביום ואנחנו גם מטיילים ביחד- היינו בים המלח, בגולן ובעוד הרבה מקומות.אני משתתפת בפרויקט שנה שניה ברציפות. ופגשתי ילדה חמודה ששמה עדי. אנחנו עובדות מאוד יפה ביחד, כיף לנו ביחד. אני חושבת שהפרויקט הזה מאוד חשוב ונקווה שנעבור את השנה בהצלחה ונגיע לבית התפוצות ומי ייתן שיהיו עוד פרויקטים כאלו מוצלחים כמו זה! 

מילון

מחלת שחפת
מחלה זיהומית מדבקת הנגרמת על ידי חיידקים. שחפת פוגעת לרוב בריאות אך יכולה להשפיע גם על חלקים אחרים בגוף.

פלסטינה
לפני קום המדינה ישראל נקראה "פלסטינה". אם קום המדינה השם נהפך ל"ישראל"

הספינה טרסילבניה
ספינה ישנה השמשה כספינת מעפילים

ציטוטים

”אני מאמינה שצריך לקום בבוקר ולהגיד תודה לאלוהים שאני יכולה לעמוד על הרגלים“

”אני מאושרת שהילדים והנכדים שלי בסדר“

הקשר הרב דורי