מאגר סיפורי מורשת

הורי עלו ממזרח טורקיה, ממקום שנקרא גזירע . המקום גובל בין פרס (איראן) ועירק. במקום הזה גרו קרוב ל – 30 משפחות שהיו קרובות מאוד אחת לשנייה. הם ביקשו לעלות לארץ ציון, והגיעו בערב חג שבועות ד' בסיון. והחלו להיקלט בארץ.

 

אמי הורתי הייתה בהריון בחודש החמישי שלה, אני נולדתי בח' תשרי בחמישה לאוקטובר 1935. יש לי כל מני זיכרונות קטנים מהחיים  שעברו עלי, החל מגן חובה ובבית ספר…

 

בגיל 6 שלחו אותי ללמוד בחדר (ישיבה) למדתי בעיקרון רק תורה ואחרי שנתיים שלחו לנו מורה לחשבון. בהגיעי לגיל בין 9 ל 10 התמרדתי נגד הרבי מסיבות שהוא היה מאוד אכזר. ביום שלג קר בירושלים הפקיר אותנו בידי ילד קצת יותר גדול ממני וכמובן התפרענו. כעונש על התפרעותנו, הוא בא ואמר לנו להחזיק את אצבעותינו קפוצות והוא עם מקל בעובי 3-4 סנטימטר הכה בנו אחד אחד.  הוא היה יכול לשבור לנו את אצבעותינו מרוב קור. כשאמי ראתה את אצבעותינו המוכות העבירה אותנו לבית ספר תת תלמוד מזרחי.

נכנסתי ישר לכיתה ד'. חשבון ידעתי טוב, ידעתי את כל המחירים. כמה עולה הלחם והחלב  כדי שלא ירמו אותי, אבל לא ידעתי להכפיל ולחשב. כך ירדתי לכיתה ג'. כיתה ג' עברה עלי די יפה עליתי לכיתה ד'.  התקופה הייתה, תקופת מלחמה. במהלך הלימודים בכיתה ד' כל מוסדות החינוך הפסיקו את הלימודים בין 4-5 פעמים. ניצלתי ממות ההפגזות היו של הירדנים. עד סוף המלחמה לא עשינו כלום. ביילנו את זמננו במשחקים בחוץ, בטבע. כל פעם שהיה גשם וחורף ידענו ללקט עשבים, שאפשר לאכול אותם.

 

בתאריך ה – 14 במאי בן גוריון הכריז על הקמת המדינה. אני רוצה לשבח את מנהיגנו שהביאו להקמת מדינת ישראל. לשבחו של בן גוריון וחברי הממשלה וחברי מועצת העם. הם הצליחו לארגן את המדינה. לארגן צבא, מזון לדאוג לבריאות. המזון היה ניתן במנות קצובות. מאוחר יותר גם הביגוד היה במנות. היו פנקסי מזון. מידי פעמים הכריזו על בגדים שאפשר לקנות.

ב-ח' בסיוון כמובן שהצבא הבריטי  נסוג וברח. מכל מקום שהבריטים נסוגו וברחו, הצבא שלנו תפס את השטחים, כדי שלא יפלו  בידי ערבים. כמובן שהיה קשה, אבל גירשנו את כולם (7 צבאות של ערבים+ בריטים).

הקרב על גוש ציון " הקרב על גוש עציון החל בראשית מלחמת העצמאות, מיד עם ההכרזה על תוכנית החלוקה ב-29 בנובמבר 1947, והסתיים ב-14 במאי 1948, יום הכרזת העצמאות, עם נפילת הגוש כולו בידי כוחות הלגיון הערבי. שיאו של הקרב היה ב-13 במאי 1948, בקרב על קיבוץ כפר עציון שבו נהרגו 127 מתושבי הקיבוץ ומגיניו, רבים מהם נרצחו לאחר שנכנעו‏. בקרבות גוש עציון נהרגו בסך הכל 242 חברים ולוחמים ישראלים."

(ויקיפדיה)

 

ציון מספר: "ל"ה החיילים שנהרגו פרקו את הנשק מהחיילים ונטשו אותם. הם פגשו רועה ערבי ואמרו שלא יוכל לעשות להם כלום. הוא כמובן עשה את שלו ו"הלשין" על החיילים שיהרגו אותם ובאמת הרגו אותם. 

עוד מנהיגים חשובים שלנו שתרמו למדינת ישראל: גולדה מאיר , שינוי השם באו"ם מפלסטינה. אין עם כזה שנקרא פלסטינים, הבריטים נתנו להם את השם הזה במלחמת העולם הראשונה, להם קראו פלסטינים ולנו קראו יהודי ישראל.

 

עליי לציין, שרבין ז"ל היה מפקד הכוחות שפרצו לירושלים לעיר העתיקה, מסיבות פוליטיות אני רוצה לציין שנסוגנו מהעיר העתיקה, רבין פרץ לשם פעמיים פעם אחת כפלמ"חניק ופעם אחת כקצין.

 

היה לי אח חייל. אז לכל קצין היה מפקד מחלקה, הוא בקושי היה מפקד כיתה. הוא היה בן 15 במותו, מפאת חוסר כוח אדם, נלחמו גם ילדים בני 10

נלחמו ממש?

לא! הם העבירו לחיילים אוכל ומים עד שהעיר נפלה.

אבל הצבא החזיק מעמד בעיר החדשה ירושלים (מה שאנו מכנים ירושלים המערבית), ירושלים המזרחית נפלה ובתוכה 100 חיילים נפלו בשבי הירדני. מאוחר יותר הילדים שוחררו והחיילים נשארו עד כ-4-3 שנים בשבי, ואם נחזור קצת אחורה, הוכרזה שביתת נשק שפוקח על ידי האו"ם (רבין אהב לכנותו אום שמום.)

 

בד' בסיוון 8/6/48 , הירדנים לא כיבדו את שביתת הנשק. שביתת הנשק הייתה צריכה להתכנס לתוקפה והירדנים גם בהשפעה של בבריטים, שלחמו איתם נגדנו, (שכמובן שלטו בארץ עד לפני התאריך הזה.)

שביתת הנשק לא כובדה הפגזים נפלו. הפגז נפל לפני המחלקה של התגבורת.

 

אחי אז היה חייל, בסך הכל בן 15. הם היו  4 נערים שהיו חיילים לכל דבר, ביניהם היה אחי. שמו היה שבתאי. הוא נקרא כך ע"ש אחד הצדיקים בבבל בעיראק. המקרה שלו היה כזה שהוא היה צריך לעבור את נחל הדקל, מגדה אחת לגדה השנייה. היו סוחרים שם שהעבירו את האנשים, לא בסירות אלא קופות. כשהיו באמצע הנהר, פרצה סערה. והמוביל  של השיירה קפץ למים והשאיר אותו לבד בסערה. הוא לא הרגיש זאת כי הוא היה שקוע בתלמודו, כשהוא פקח את עיניו הוא מצא את עצמו במפרץ. הסירה נסחפה לחוף. שם הוא נשאר כשבוע ימים. 

וסיפרו את זה למשטרה. מתברר שהסירה באותה סערה נסחפה עד למפרץ הוא סמוך לעץ תאנים, ומהתאנים האלה הוא חי. הבריטים  מצאו אותו וגררו אותו עם הקופה והחזירו אותו לעיר.

 

שבתאי, אחי החייל מת בגיל 15.