מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא אווה מארגנטינה

אני עם סבתא שלי
סבא וסבתא שלי כשהיו צעירים.
סיפור הילדות והעליייה של אווה סבתא שלי.

הקשר הרב דורי עם סבתא אווה

אווה מספרת:

נולדתי בבית בשנת 1935 בעיר בואנוס איירס, בארגנטינה לבית משפחת לדרמן. גרנו בשכונה ממוקמת במרכז של באונוס איירס. הרחוב שלי היה מאוד גדול וכשהיתי קטנה אמרו שהוא הכי גדול בעולם. בבית היו שלושה חדרי שינה ושירותים. הייתה לנו חנות בקומה התחתונה של הבית שדרכה ניכנסתי הביתה. בבית היה הכל: טלפון, מטבח, חדר כביסה, חדר אוכל וגינה גדולה. הייתה לנו קומת קרקע ועוד שתי קומות מעל.

היו הרבה חנויות, מתחת לכל בית הייתה חנות. בית הכנסת היה קרוב, אבל אף פעם לא הייתי בו רק בחתונות.

לאמא שלי קראו אסתר, לאבא שלי קראו מויסס, ולאחים שלי קראו חקובו ואלברטו אבל אנחנו קוראים לו טיטו. לאבא שלי ולאמא שלי הייתה חנות, חוץ מזה לאבא שלי ולחברים שלו היו בתי ספר שהם בנו. הם הוציאו לאור ספרים, הם בנו חלק מבתי הספר של רשת "אורט". בית הספר אורט הראשון, שהיה בארגנטינה. היה של אבא שלי וחברים שלו. עם החסכון הראשון שלו הוא קנה שדה קטן ושם בנה בית, שתל עצים, צמחים ופירות. היו לו חיות: ארנבים, תרנגולים, חזירים…

ההורים שלי היו מאוד יפים. אבא שלי תמיד לבש חליפה וכובע ולאמא שלי היו שמלות מאוד יפות והיא התלבשה מאוד יפה. הינו אוכלים אוכל שנהוג לאכול היום. כשהייתי קטנה, בימי שבת חברים של ההורים שלי באו ואכלנו ושרנו ונהננו. בארגנטינה ניפגשנו בבתי ספר יהודים, בתי כנסת, ובמועדונים… קנינו דברים בחנויות ובמתחמים ודוחנים שהיו ברחוב. דיברנו אידיש למרות שגרנו בארגנטינה ואבא שלי כתב ספר באידיש.

נולדתי בשנת ה-35, בזמן הזה בארגנטינה, שמעו הרבה טנגו והיו רוקדים עם שירי: טנגו ושירים ספרדיים מהירים מאוד. אני מאוד אהבתי לישמוע אופרה ומוזיקה קלאסית. כשהיתי קטנה בדרך כלל הייתי משחקת עם חברות בפארק, עכשיו אני והן כבר לא בקשר. אבא שלי קנה שטח קטן מחוץ לעיר ושם בנה בית קטן. כל סופי השבוע הלכנו להיות שם וכל החברים שלנו שבאו לבקר.

אני ומריו

יום אחד ידיד טוב שלי הביא ידיד שלו ששמו מריו. אכלנו על האש עם כל החברים ואחר כך כולנו ניכנסנו לתוך הבית. בדרך כלל מישהו מכין קפה בקנקן לכולם, אבל מריו אמר שהוא רוצה קפה שונה, אז הוא יכין לו ולעוד כמה. אני אמרתי שלא כדי כי זה לוקח זמן והוא לא הסכים איתי. בסוף התערבנו שאם לוקח לו הרבה זמן הוא לוקח אותי לסרט ואם לוקח לו קצת זמן אני לוקחת אותו לסרט. כמובן שאני צדקתי והוא לקח אותי לסרט. מאותו יום התחלנו לצאת הפכנו לזוג והתחתנו. אחריי שהתחתנו נולדו לנו שלוש ילדים: אניבל הגדול, גרסיאלה האמצעית וגוסטבו הקטן, היום כבר כולם גדולים. לילדים שלי נולדו ילדים והיום יש לי 11 נכדים וכולם גרים בישראל.

בשנת 1995 עליתי לארץ ישראל עם מריו. החלטנו לעלות לארץ ישראל, כי מריו תמיד רצה לעלות לארץ ואני הייתי לא החלטיית, כי רציתי להישאר בארגנטינה עם ההורים שלי. בשנת 1991 אניבל הבן הבכור שלי עלה לארץ ישראל, הוא שיכנע את גרסיאלה הבת האמצעית שלי לעלות לארץ ישראל והיא עלתה לארץ בשנת 1994. בסוף החלטנו לעלות גם. גוסטי הבן הקטן שלי עלה לארץ בשנת 2013. אני ומריו עלינו לארץ וגרנו בקיבוץ בן עמי. למדנו עברית באולפן וגרנו בבית קטן. הבית היה על עץ עם שירותים קטנים, מטבח קטן, וחדר שינה, גרנו שם רק 15 ימים כי הבית היה יחסית יקר. אחרי 15 הימים האלה עברנו לבית אחר.

אני זוכרת שכשהכריזו על הקמת מדינת ישראל, היינו אז בארגנטינה. אני אחים שלי וההורים שלי הלכנו לפארק למסיבה ואני היתי בת 12. אני זוכרת שכולם שמחו, צחקו, ואפילו בכו מהיתרגשות.

עכשיו אני אווה גרה בנהריה מול מגדל המים והבת שלי גסיאלה גרה בנהריה, הבנים שלי אנבל וגוסטי גרים במרכז, ואני שמחה ומאושרת!.

הזוית האישית

אסול: אני מאוד נהנתי לעשות את העבודה והיה מאוד כיף למדתי על סבתא שלי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי. למדתי הרבה על העבר שלה והיה לי נורא כיף.

מילון

בואנוס איירס
בואנוס איירס היא עיר הבירה של מדינת ארגנטינה והקהילה היהודית הגדולה ביותר של דרום אמריקה

ציטוטים

”סבתא לימדה אותי שכל מה שארצה בחיים בסוף יקרה רק עם טיפה מאמץ. “

הקשר הרב דורי