מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

שמי שרי אורן (שרה) לבית גולדפריד. נולדתי בשנת 1948 עם קום מדינת ישראל. נקראתי שרה על שם שתי סבתותי מצד אמי ומצד אבי כך שלא הייתה דילמה בבחירת השם אבי יצחק גולדפריד נולד בפיוטריקוב אשר בפולין. בהיותו בן 16 החליט לעלות לארץ ישראל מתוך ציונות. כשעלה לארץ למד בבית הספר "מקווה ישראל". כל שנה היה נוסע לביקור משפחתי בפולין. את דרכו לפולין עשה באנייה מחיפה לטרייסט שבאטליה ומשם ברכבת לפיוטריקוב.

באחד מביקוריו קיבל אבי מאחד מאחיו מזכרת בצורת קופסאת סיגריות. הקופסא עשויה מכסף טהור ועליה עיטורי זהב, ששמו של אבי חרוט עליה.

קופסת הסיגריות מכסף טהור

לימים אבי התחתן וגר בתל אביב. בסוף המאה ה-19 סבי קנה מגרש גדול בפיוטריקוב. על המגרש הוא הקים בית מלאכה לייצור חומץ. במרחק מה ממנו בנה את ביתו ולידו היה גן דובדבנים מרווח. תוצרתו נמכרה בכל רחבי פולין. בשנת 1934 סבא יוסף (אביו של אבי), ייבא מכונות וציוד מודרני מגרמניה שהגדילו את התפוקה של ייצור החומץ.

עם פרוץ המלחמה הופקע בית החרושת בשנת 1939. בין שתי מלחמות העולם פולין הייתה מרכז החיים היהודיים בעולם. בשנת 1939 אוכלוסית פיוטריקוב מנתה כ- 51,294 נפש ומתוכם כ –  12.000 יהודים, אך השפעתם הורגשה הרבה מעל שיעורם באוכלוסיה בשל השכלתם ופעילותם. חיי השגרה החלו להתמוטט עם פלישת הצבא הגרמני לפולין בספטמבר 1939 ועם הקמת הגיטו באוקטובר. ממשפחתו של אבי שמנתה תשעה ילדים, נותרו רק ארבעה, והשאר נספו בשואה יחד עם הוריו.

אמי עדה לבית קלוגר נולדה באושווינצים שנקראת היום אושוויץ. היא עלתה לארץ ישראל כשלושה חודשיים לפני פרוץ המלחמה. היא עלתה בעקבות אחותה, שעלתה כמה חודשים לפניה. משפחתה של אמי גם היא נספתה בשואה ונותרו רק אמי ואחותה.

אמי ואבי הכירו בארץ ובנו את ביתם בתל אביב. עד לנישואיהם עבדה אמי בתור תופרת אצל לולה בר. לאבי היתה חנות פרחים גדולה ובמשך הזמן הוא התרחב ושילב בעבודתו גם תכנון גנים. (מכון וייצמן, בית פעילי ההסתדרות, ביתה של בת שבע רוטשליד ועוד הרבה מוסדות).

תכנון גנים – כרטיס ביקור

אני נולדתי בתל אביב ולכן כל ילדותי עברה בעיר. הייתה לי ילדות נפלאה ומאושרת. כעבור שש שנים נולד אחי אילן ז"ל. אני למדתי בבית ספר יסודי על שם א.ד. גורדון ומשם המשכתי לתיכון "שלווה". התחביב העיקרי שלי היה הריקוד. למדתי את כל סוגי הריקוד שהיה בזמני וזאת הייתה אהבת חיי. רציתי מאד בבגרותי להיות פרימה בלרינה.

בגיל 18 התגייסתי לצבא ושרתי בחיל הקשר בקרייה "בבור". השירות היה מאתגר ומעניין, למרות התורנויות הרבות. חיים בר לב היה הרמטכ"ל בזמן שירותי. כעבור כשנה נקראתי למילואים. שרתי בביר גפגפה בדרום. (היא הועברה למצרים).

בשנת 1970 נשאתי לחיים לבית בר גיורא. חיים למד באוניברסיטת תל אביב בבית הספר להנדסאים. אני עבדתי כמזכירה רפואית. כעבור כשנתיים נולדה בתי יעל. השמחה הייתה גדולה מכייון שיעלי הייתה נכדה בכורה גם להורי וגם להורי בעלי.

 ביום חתונתי עם חיים

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. אחי אילן היה בשירות סדיר בקורס מפקדי טנקים, (מטקים). במלחמת יום כיפור אילן השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בציר לקסיקון נפגע הטנק שלו. הוא נחלץ ממנו ועבר לטנק שני שגם הוא נפגע. הוא עבר לטנק שלישי והצטרף לצוות שלו. טיל פגע בטנק השלישי והטנק עלה בלהבות. בתחילה אילן נחשב לנעדר ולאחר כחצי שנה זוהתה גופתו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקרית שאול. בן 19 היה במותו. מנהל בית הספר עירוני ה', שבו למד אחי כתב: "ראויה דמותו של אילן וראויים חייו, מידותיו היפות, מעשיו הטובים וגבורתו ראויים לשמש דוגמא לדורות הבאים של תלמידים שימשיכו ללמוד במוסד שאילן למד והתחנך בו", לכן הורי היקרים לי היו כל שנה היו נותנים מילגה על שם אילן לתלמיד שדמה לו בתכונותיו.

קישור לאתר יזכור לדמותו של סמל אילן גולדפריד ז"ל

אילן ויעלי

בעלי חיים בר גיורא ז"ל נולד בתל אביב. הוא למד בבית הספר"החייל". הוריו עברו לגבעתיים. את המשך לימודיו התיכוניים העביר ב"אורט סינגלובסקי" במגמת אלקטרוניקה. חיים היה נמרץ ופעלתן הוא נמנה עם חברי תנועת הצופים וברבות הימים הפך למדריך. תחביבו העיקרי היה צילום.

חיים ויעלי 

הוא התגייס לצבא והיה קצין לחיל השריון.לאחר ששוחרר משירות סדיר פנה ללימודיו בטכניון, אך לצערו הוא לא התקבל. הוא החליט להצטרף לצי הסוחר והוסמך לקצין סיפון, הוא שירת בתפקיד זה שלוש וחצי שנים. כשחזר לארץ מפלגותיו נרשם לאוניברסיטת תל אביב לבית הספר להנדסאים. עבודת הגמר שכתב הייתה בנושא"מדמה אותות רב תכליתי" והיא זכתה לתשבוחות רבות. במלחמת יום הכיפור חיים גוייס כבר ביום הראשון. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום 10.10.1973 בגזרה הצפונית של תעלת סואץ עלה הנגמש שלו על מארב של המצריים וטיל סאגר פגע בו והרגו. תחילה נחשב כנעדר ואחרי כן הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. בירושלים ישנה חלקה לחללי צהל שמקום קבורתם לא נודע לימים זוהתה גופתו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקרית שאול ליד קברו של אחי אילן.

 קישור לאתר ההנצחה לזכרו של סגן חיים בר גיורא

הוריו הקימו לזכרו ספריה על שמו בבית הספר להנדסאים ששייך לאוניברסיטת תל אביב. בכל שנה הייתי תורמת ספרים בנושא האלקטרוניקה לפי בקשת האוניברסיטה.

נשארתי עם תינוקת בלי בעל ובלי אח. אמי תמכה בי רבות ולמעשה גידלה אותי ואת בתי. בעלי עבד בחברת "מעוף" שכל עובדיה היו יוצאי חיל האוויר. המנכ"ל של החברה היה נתן אלדר שהיה בזמנו סגן מפקד האוויר. הם החליטו לצרף אותי לצוות העובדים כדי שלא אהיה שקועה באבלי.

בשנת 1977 כעבור כארבע שנים מאז היותי אלמנה הכרתי את איתן לבית אורן (אורנשטין) שהפך להיות בעלי. איתן גדל בכפר ידידיה אשר בעמק חפר הוא עסק בגידול וייצוא פרחי ציפורן. למרות היותו בן ממשיך "סחבתי" אותו לעיר. בתחילה עבד עם אבי באוניברסיטת "בר אילן" כמתחזק הגנים.

איתן אהובי היקר מכל, שיקם את משפחתי והפך להיות הבן גם של הורי ולמרבה שמחתי גם להורי בעלי. היחס החם והאוהב שהעניק  לנו היה מ ד ה י ם. נולדו לנו שני ילדים עידו ושלי. איתן אימץ את בתי יעלי כדת וכדין והיא נקראה בשם משפחתו אורן כמו יתר אחיה.

 סבא איתן

כיום כל ילדי נשואים. התברכנו בעשרה נכדים נפלאים ומקסימים. למרות כל הסבל שעברתי אני מודה כל יום לקדוש ברוך הוא שעזר לי להשתקם והתברכתי במשפחה נהדרת.

הזוית האישית

שרי אורן: ברצוני להודות ללימור היקרה ולכל צוות המארגנים על היוזמה הברוכה שלקחו והעבירו אותה לידינו ואנחנו הנחלנו אותה לדור הבא. על כך ת ב ו ר כ ו.