מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאורה אשכנזי לבית משפחת קרן, נולדתי בשנת 1956 בכפר סבא. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם מעיין ויחד תעדנו והעלנו את סיפורי על אודות בן גוריון וקרבה למשפחה.

דוד בן גוריון, היה ראש הממשלה הראשון שלנו והכריז בשנת 1948 על הקמת מדינת ישראל. בן-גוריון נולד בשם דוד יוסף גרין לשיינדל ואביגדור גרין. אביו של דוד, אביגדור גרין חי בעיר פלונסק שבפולין. דוד בן גוריון היה ילדם השישי של אביגדור ואשתו שיינדל גרין. בצעירותו, בגיל 11 התייתם דוד מאִמו, שנפטרה כתוצאה מסיבוכי לידה. לאחר מכן נשא אביו אביגדור גרין אשה שנייה, שהיא הסבתא של הסבתא שלי שושנה, כל ילדיהם  גדלו ביחד. בן גוריון עלה לארץ ישראל בשנת 1906 התקדם ונבחר למזכיר הוועד הפועל.

הסבתא של הסבתא שלי – שושנה עלתה לארץ לפני מלחמת העולם ואחיה נשארו בפולין. בן גוריון המשיך בפעילותו וניסה לעזור להביא יהודים ארצה. סבתא שלי שושנה דאגה מאד לאחים שנשארו בפולין, מלחמת העולם השנייה הייתה בפתח. ובמחשבה שנייה חשבה אולי דוד בן גוריון יוכל לסייע לעלות את אחיה לארץ.

סבתא מגייסת את דוד בן גוריון להעלות את אחיה מפולין לארץ, ערב מלחמת העולם השנייה

היא נסעה לתל אביב לביתו של בן גוריון, שהיה ברחוב שנקרא היום "שדרות בן גוריון", דפקה בדלת ופולה בן גוריון, אשתו, ששמרה עליו מכל משמר, פתחה לה את הדלת. סבתא הגדולה שושנה שאלה: היכן דוד בן גוריון?. פולה קראה בפליאה: "שושנה?", פולה הכירה אותה מייד ואמרה: "דוד בן גוריון לא נמצא, אבל אולי תחכי". סבתא שושנה נשארה לחכות וביקשה מפולה להכין לה תה. פולה הלכה למטבח להכין תה, וסבתא עלתה לקומה השנייה של הבית, שם כמובן, ישב בן גוריון ועבד. היא בקשה ממנו עזרה להביא את שני אחיה שנשארו בפולין לאה ויהושע.

הוא אכן עזר לה והוציא להם סרטיפיקט שזהו אישור עלייה לעלות לישראל. הם עלו מיד לארץ הספיקו להגיע ארצה לפני שהגרמנים פלשו לפולין, בכך חייהם ניצלו. בפולין נשארה עוד אחות אחת – שולמית, שלא הצליחה להימלט בזמן ונספתה בשואה.

 בני המשפחה של סבתא ליאורה

האחות לאה לבית פפרציק הכירה את יהודה מלמד והם התחתנו ובנו את ביתם בכפר ויתקין. אבי נפתלי קרן ז"ל,  הגיע אחרי המלחמה מיגוסלביה, הוא שכר חדר בכפר ויתקין אצל לאה ויהודה מלמד. לאה הייתה אחותה של סבתא שושנה ואמי יפה לבית שולמן הייתה מבקרת אצל דודתה לאה בכפר ויתקין ושם הכירה את אבא שלי. הם התאהבו והתחתנו ובנו את ביתם בגן חיים.

זהו סיפור הקשר המשפחתי שלנו למשפחת בן גוריון ועכשיו על ילדותי במושב גן חיים.

ילדותי במושב גן חיים

נולדתי במושב גן חיים בשנת 1956 להורי נפתלי ויפה קרן. התקופה המאושרת בחיי, הייתה ילדותי במושב – ילדות מאושרת במושב גן חיים בשרון. ספרתי למעיין נכדתי את זיכרונות ילדותי במושב.

 סבתי בילדותה עם הוריה

בתקופת ילדותי לנו לא היה מכשיר טלויזיה ולא מחשבים. לא מעיין יקירתי, לא היו לנו דברים כאלה היה לנו רק רדיו גדול שעמד במרכז הסלון, אבל היו לנו הרבה משחקים ששיחקנו אני ואחי אבי, ושאר החברים. היינו עושים מהמחסן חנות מכירות, מה שנקרא אצלכם "שוק קח ותן". כל ילד היה מביא מביתו חפצים או בגדים, ומשחקים שונים ואנו היינו מוכרים אחד לשני או מחליפים ביננו את הדברים. נהגנו לשחק במשחקי קופסא כמו: מונופול, שש בש ודמקה וכמובן שח-מט. נהגנו לשחק שעות רבות מחוץ לבית, במשחקי חצר שונים בלילות היינו משחקים ב"אש לילה".

א"ש פירושו ראשי תיבות של אימוני שדה. פעילות לילה, שהייתה נהוגה בפלמ"ח, ועברה לתנועות הנוער, פעילות חוויתית ומרגשת שמטרתה להכיר לחניכים את תנאי הלילה והתגבר על פחדים.  כן מעיין יקירתי, זה באמת היה מפחיד היינו יושבים ליד המדורה ומספרים סיפורים מפחידים על כל מיני דמויות מפחידות.

מעיין נכדתי מסכמת: "באמת לא הייה לכם משעמם, הלוואי שאנחנו יכלנו להתנתק ל-24 שעות מהפלפון והטלוויזיה ולעסוק בדברים אחרים".

סבתא ליאורה ממשיכה ומספרת:

"לימים גדלתי, אני זוכרת כשהייתי בת שלוש עשרה, התקיימה המכביה ברמת גן ואנחנו השתתפנו בטקס הפתיחה של המכביה. היינו בין נושאים הדגלים והחישוקים ורקדנו בטקס שנחרת בזיכרוני".

מעיין: בקשתי מסבתא לשמוע על חברי ילדותה וסבתא סיפרה: "היו לי הרבה חברים וחברות, בין חברי הבנים אני זוכרת את יצחק, ויוסי ובין חברותי הבנות את רחל וגלעדה.

 ההורים המאושרים

הזוית האישית

מעיין: היה לנו קצת קשה לקיים את המפגשים עם הזום ועדיין למרות זאת היה כיף.

סבתא ליאורה: מאוד נהנתי לספר, להזכר ולתעד את הסיפורים במיוחד עם נכדתי החמודה מעיין.

אני רוצה להודות למורות המלוות מבית הספר, תודה ללילך פרץ ולגילה, לשרון המנהלת לכל הצוות החינוכי בבית הספר על תכנית המקסימה, על ההתמדה והיצירתיות.