מאגר סיפורי מורשת

סבתא לילה

סבתי לילה נולדה בשנת 1946, היא הבכורה מבין שבעה אחים. עוד בהיותה בת תשע טיפלה בכולם והיה זה טבעי עבורה.

שמה של סבתי לפני העלייה היה לילה, וכשעלו לארץ בשנת 1950, שינו לה את שמה מלילה לדליה. אביה של סבתי, עבודי, שמר בקיבוץ החותרים ואמה, שמחה, עבדה בבית חרושת "יונה" לדגים.

כשמונה שנים, חייתה המשפחה במעברת טירת הכרמל. בשנת 1958, עברו לפתח תקווה. במעברה היה קיים בית ספר רב גילאי. למרות, שבית הספר היה פעיל, סבתי למדה בו רק שנתיים בגלל המצב הכלכלי של משפחתה והצורך לשמור על אחיה הקטנים, שלא היו במסגרת חינוכית. בפתח תקווה, סבתי למדה תפירה ובגיל ארבע עשרה, כבר עבדה במספרה, אך, הפסיקה משום שהחומרים עשו לה אגזמה בידיים.

בגיל חמש עשרה, החלה את עבודתה בבית חרושת "חוטון", בקריית אריה, במשך שנה אחת. בבית החרושת, עסקה בסלילת חוטים. בעלי המפעל דאגו להסעת העובדים במוניות, שם הכירה סבתי את ראובן, בעלה לעתיד.

סבא ראובן

סבא ראובן, היה הבן הבכור להוריו, שולמית ושלום דוד. משפחתו מנתה תשע נפשות, הם התגוררו במעברה בצריף בעמישב. אביו נפטר כשהיה בן אחת עשרה. מאחר והיה הבכור במשפחה, הוא נאלץ לעבוד ולפרנס את משפחתו ולא זכה ללמוד בבית הספר ולרכוש השכלה.

סבי נלחם במלחמת ששת הימים. הוא נלחם בטנק ובהפוגות, הוביל ציוד לתעלת סואץ. במלחמת יום כיפור, סבי נעדר מהבית, במשך תשעה חודשים והצבא שלח לסבתי חיילת, שתסייע לה בגידול ארבעת ילדיה.

מלחמה נוספת שסבי השתתף בה היא מלחמת שלום הגליל הראשונה וחלקו היה בתובלה. סבי הקפיד לשרת במילואים פעמיים בשנה, משום שראה בכך חובה.

סבא וסבתא

סבתי היתה חברה של בת דודתו של סבי. הם נישאו בתאריך 10/09/1963, בבית הכנסת אוהל מועד, בתל-אביב. החתונות נערכו שם כמו סרט נע, לכל זוג ניתנה רבע שעה בלבד.  לאחר מכן, התגוררו בדירת חדר בפתח תקווה ונולדו להם חמישה ילדים.

בחגים, כל המשפחה היתה מגיעה לסבא וסבתא לארוחת החג. כיום, סבתא ממשיכה את המסורת ומארחת ביד נדיבה את כולנו בראש השנה ובפסח. מה שבטוח, האוכל שלה הכי טעים וכולנו מחכים לארוחת החג. יש מאכלים שהיא מכינה, כמו דג מטוגן וסלטים טעימים, שאני מאוד אוהב.

סבא ראובן, נפטר מדום לב כשהייתי בן שנה,  אני קרוי על שמו, לאור בקשתו מאמי ואבי, עוד כשהיו חברים.

הוריי בשמחה הסכימו לקרוא לי על שמו, משום שהיה בן אדם טוב. כשנולדתי הוא אמר לאימי שמזה זמן רב לא היה מאושר כך.

הזוית האישית

סבתא דליה: להכין את העבודה עם הנכד שלי עשה לי את החיבור יותר עמוק עימו. במהלך המפגשים עשה לי טוב להיזכר בתקופות מהעבר. נזכרתי בתוקפת ילדותי עם הורי ואחיי. זיכרונות אלו גרמו לי להעלות דמעות, יותר מפעם אחת. עיינו באלבומים ישנים והודות לפרויקט שלחתי תמונות לאחיי ולילדיי, מהימים של סבתנו ואמנו, כשכולם היו קטנים. התמונות ריגשו את כולנו. התמוגגתי מכל מפגש עם נכדי האהוב ולהעביר הלאה את זיכרונות העבר, כדי שגם ילדיו יוכלו לדעת איך היו חיינו בעבר.

בן: תהליך החקר והישיבה עם סבתא גרם לי לראות תמונות די ישנות וללמוד על המשפחה המורחבת, שחלקה כבר לא איתנו. למדתי על סבתא, על תקופת הצנע ועל חיים שלה, שלא היו כל כך קלים. אין ספק שהתקופה שלנו מאוד שונה מהתקופה בה חיית סבתי.