מאגר סיפורי מורשת

נולדתי באיראן בעיר ראשת בשנת 1946. אבי היה סוחר בדים עמיד ביותר וניהל חנות למסחר בדים. אימי גידלה אותנו והיו לנו 3 עוזרות בית . אנחנו 10 אחים ואני הבן ה- 8 מבין כולם. 

אחי הגדול נפטר בגיל 13 בגלל שנפצע ברגלו מנפילת כד על רגלו באותה תקופה לא היה עדיין טיפול באנטיביוטקה ולא יכלו להצילו ממוות. 

אמי והעוזרות בית גידלו אותנו עם המון אהבה ובמסירות רבה. אבי היה המפרנס העיקרי ועבד שעות מרובות מחוץ לבית. היה לי בית מאוד גדול ושטחי אדמה רבים שבהם גידלנו את כל המזון שלנו. היה לנו תמיד מזון בשפע. היו לנו עצי פרי רבים. לדוגמא: עץ לימון, עץ תפוזים, עץ תפוחים, עגבניות, מלפפונים, אגוזים, חבושים, דובדבנים, פיסטוקים ועוד. בגלל השפע הרב לא היינו צריכים לרכוש מוצרים כי הכול היה לנו מן הטבע.  היינו מרסקים עגבניות ויוצרים רסק עגבניות, שמן זית, ריבות ומרגרינה. היינו מכינים את המזון על פיתליה ונפט ומאחסנים בקופסאות לחודשי החורף. את המים היינו שואבים מהבאר ובחודשי החורף הקשים היינו משתמשים בקרח למיי שתיה ולהכנת מזון. 

שהייתי קטן אהבתי מאד להתעסק בחקלאות, בחצר ביתי היה לול תרנגולות  כל בוקר הייתי קם לאסוף הביצים מהלול . אחרי כמה ימים נכנסתי ללול ומצאתי כמות קטנה של ביצים לא הבנתי איפה  הביצים נעלמו. לאחר כמה שבועות נפטרה התעלומה בבוקר קמתי כהרגלי לאסוף ביצים ופתאום אני רואה תרנגולת הולכת לכיוון שלי ואחריה קרוב ל -17 אפרוחים הולכים אחריה. לבסוף גילתי שהתרנגולת הייתה מטילה את הביצים במקום נסתר שלא ידענו עליו. 

בסמוך לביתנו היה מבנה ששם היינו מתקלחים וגם משתמשים בשירותים. פעם בשבוע באופן קבוע היינו מתקלחים במקווה. לא היה לנו מקרר, מכונת כביסה וגז, התנאים היו מאוד קשים. את הבגדים שלנו אימי ועוזרות הבית היו מכבסות באמצעות מיי הגשם. ליד ביתנו היה בית כנסת קטן ואבי היה מתפלל בו מידי יום. תפקידי היה לאסוף אנשים שיגיעו ויתפללו ביחד עם אבי. רוב האנשים היו מתאצלים לצאת מהבית בגלל מזג האויר הקר והמושלג  ולכן אבי היה שולח אותי לביתם על מנת להזמין אותם לתפילה בבית הכנסת.

למדתי בבית ספר יהודי שרק 5% מתלמידיו היו יהודים ושאר התלמידים היו מוסלמים. בגלל שמספר התלמידים המוסלמים היה גבוה ממספר התלמידים היהודים למדנו גם את ספר הקוראן של המוסלמים. למרות שילוב התלמידים היהודים והמוסלמים הייתה בכיתה אוירה טובה שלווה כיף וחברות טובה בין המוסלמים ליהודים. שש שנים למדתי בעיר ראשת ועוד ארבע שנים נוספות למדתי בטהרן. 

 

בשנת 1963 כשהייתי בן 17 עליתי לארץ אחי הגדול היה ציוני ופעיל בחלוץ  ותפקידו היה לשלוח את הנוער לארץ דרך עליית הנוער שניקראת חלוץ ולכן  הוא החליט לשלוח גם אותי לארץ. כשהגענו לארץ שלחו אותנו לאולפן ללימוד עברית. לאחר חצי שנה שלחו אותנו ללמוד חשמלאי מטוסים בפנימייה בית ספר בירושלים.

 

בגיל 18 התגייסתי לצבא ושירתי בחיל האוויר בתפקיד חשמלאי מטוסים. לאחר גיוסי לצבא בחיל האויר בזמן השירות התקיימה מלחמת ששת הימים בערב המלחמה טסנו עם מטוס תובלה לכיוון השטחים ברפידים. בבוקר מוקדם המצרים הפציצו את המוצב של חיל האוויר ואיבדנו הרבה חיילים. לאחר מכן שלחו אותנו למיתלה שבמצרים כדי להחליף חיליים שהיו בקו ראשון ונהרגו. אני הייתי אחראי בקשר במוצב והמפקד היה אריק שרון שנילחם  במצרים. לילה אחד המצרים שלחו שישה מטוסים עם אורות דולקים במסבה של חיל האוויר שלנו, אחריי שהם התחילו לתקוף במוצב התברר שהם המטוסים של האויב והתחילו להפיל אותם בבוקר.  

 

קבוצה של חיילי אויב להתקרב למוצב וחיילנו תפסו אותם  כשבויים . לאחר המלחמה חזרנו לבסיס וכל אחד קיבל אות מלחמה על השתתפותו במלחמת ששת הימים. 

מאז לא הפסיקו המלחמות השתתפתי במלחמת הכיפורים, מלחמת לבנון  הראשונה ולצערי אנחנו במלחמות עד היום. אין תקווה לשלום אמיתי בינינו לבין האויב נקווה שלנכדים שלנו לא תיהיה עוד מלחמות ונחייה בשלום ושלווה. 

        

לאחר תקופה של 3 שנים בחיל האויר וסיום שירותי בצבא. התחלתי לעבוד בתעשיה אוירית במשך שנתיים. בתום תקופה זו התחלתי ללמוד במשך שנתיים בטכניון טכנאי אלקטרוניקה. בסיום לימודי התקבלתי לעבוד במשרד התקשורת ולאחר תקופה הוקמה חברת בזק. התחלתי מתפקיד זוטר ובמהלך השנים התקדמתי למדתי והגעתי לתפקיד של מנהל מערכות בכיר שאחראי על מספר מחלקות בבבזק המשכתי לעבוד עד שבגיל 59 יצאתי לפנסיה מוקדמת.          

 

קרב המיתלה: "קרב המיתלה היה קרב בין חטיבת הצנחנים לבין כוחות של צבא מצרים, שנערך במהלך מלחמת סיני ("מבצע קדש") במעבר אל-חיטאן שבמערב סיני ובסמוך לו. בקרב זה, שלא היה בו כל צורך מבצעי‏[2]‏[3]‏[4], נהרגו 38 לוחמים מחטיבת הצנחנים (ועוד ארבעה לוחמים מתו מפצעיהם מאוחר יותר)‏[5]. בצד המצרי נהרגו כ-260 חיילים. הקרב החל ב-31 באוקטובר בשעות הצהריים, והסתיים ב-1 בנובמבר לפנות בוקר. קרב המיתלה התקבע במורשת הקרב של צה"ל כמופת של גבורה". ויקיפדיה

 

תשע"ו