מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הקרב בלוביה

עידן ענבי ויוסף בתכנית קשר רב דורי
פעילות יצירתית - עידן ויוסף
לעולם לא אשכח את היום הזה, את עוז כוחם של החברים

הקרב בלוביה

(לוביה (בערבית: لوبيا) היה כפר ערבי מוסלמי בגליל התחתון בצד הכביש טבריה – נצרת, דרומית-מזרחית לצומת הידוע כיום כמחלף גולני.)

יוסף שקולניק אב מאושר לשלושה ילדים גדולים: כרמלה בת 51, דודי בן 50 ורבקה בת 41, חמישה נכדים מקסימים: ניר, רון, שגיא, שני ונוגה והנינים בדרך. משמעות שם המשפחה "שקולניק" זה תלמיד ברוסית, משמעות נוספת: באוקראינית לבית כנסת קוראים "שקולה", המשפחה שלו עבדה בבתי כנסת.

הוא נולד בשנת 1925 בפולין למשפחה דתית מסורתית, משפחה עם מעמד בינוני, כאשר הוא היה הילד האמצעי במשפחה והיו לו כמה אחים. בילדותו אהב לשחק בקבוצת כדורגל. כשהיה בן שבע, אמו הלכה לעולמה והוא עבר לגור עם סבא וסבתא שלו, בתנאים קשים ועם יחס נוקשה כלפיו. גיל ההתבגרות היה לו קשה, משום שגדל בלי דמות אימהית. עד גיל 12 הוא למד בבית ספר, עד שהחלו בעיות בבית ואז הוא החליט לעזוב את הבית ולעבור לגור עם סבו שגר בעיר רובנו, ומשם הפך להיות בחור ישיבה. בגיל 14 חזר הביתה ולמד בבית ספר של הרוסים. בשנת 1947 עלה ארצה, בהיותו בן 22. הוא זוכר את התאריך המדויק של יום העלייה: 17.2.1947. בבגרותו התחיל לעבוד בארץ במפעל זכוכית בדרג הכי נמוך ובעבודה הכי קשה, כשהגיע לשם אמרו לו: "אצלנו שבא בנאדם חדש, הוא מתחיל מההתחלה, הכי קשה". הוא ענה להם: "לא בשבילי עבודה זו" ובחר ללכת לעבוד כפקיד במכס.

הקרב בלוביה

"אינני זוכר בדיוק את התאריך, אבל זה היה אחד הקרבות במלחמת השחרור בעת שהעם נאבק על נפשו עם הכנופיות הערביות לוביה-כפר מיושב פורעים ערביים שלא רצו להשלים תקומת העם היהודי במולדתו הייתה לי הזכות להשתתף בקרב הראשון על כפר לוביה ושבקרב הזה לא הצלחנו לכבוש את הכפר אחרי שנפלו הרבה בנים יקרים, בקרב השני שהתקיים אחרי הפסקת אש הראשונה נכבש הכפר לתמיד ובמקומו הוקם קיבוץ לביא, לדעתי על השטח של הכפר לוביה בנו את גבעת אבני. בקרב הראשון על לוביה לפנות ערב התחילו ההכנות ליציאה לפעולה מבלי שידענו את המקום ואת שעת היציאה, הייתי אז חייל ביחידה שנהפכה לגדוד 12 בחטיבת גולני.

היציאה הייתה מסג'רה, אילניה של היום, בשעה שתיים בלילה. הכוונה הייתה לכבוש את הכפר עד הבוקר, אבל לא כך היה הדבר, הצלחנו עד הבוקר לכבוש רק מחצית הכפר. אני זוכר איך התקדמנו בחושך בעלייה לכיוון הכפר ופתאום היריות התחילו מכל הכיוונים וצעקות פראיות של הערבים ליוו אותן. פתאום הפציע השחר ומצאנו את עצמינו מסתערים מתוך חורשת הזיתים על הבתים הראשונים של הכפר. כשפרצנו לתוך הבתים היה כבר אור בוקר והתברר שהאויב נמצא עוד בכפר. העובדה שלא הצלחנו לכבוש את כל הכפר ויותר מזה, העברים שנפגעו וביניהם מפקד הפלוגה השפיע חזק על המורל של החיילים. קיבלנו פקודה להתחפר כדי לחזק את העמדות בתוך הבתים שהחזקנו בהם. הערבים המשיכו בהתנגדותם, יתר על כן, הם עברו להתקפה נגדית. המפקד באותו הקטע, חיים לבקוב (איש יבניאל) נתן הוראה לעזוב את הבתים שהיו עם פתחים בקירות, שיצאנו התרכזנו בחצר אחת גדולה שהיו לה גדר אבנים בגובה בערך של מטר ששימשה להגנתנו. המצב היה לרעתנו.

לעולם לא אשכח את היום הזה, את עוז כוחם של החברים אשר עמדו במשך היום מול ההסתערות העזה, שנראתה בתחילה כמו קרב אבוד, את המפקד שידע להפיח בנו רוח תקווה ואומץ לב לעמוד בגבורה מעטים מול רבים, עם תחמושת שכמעט אזלה. זכרנו את הפקודה שקיבלנו מחיים לבקוב לא לבזבז כדורים, לירות רק לפי פקודה ובמטרה, ואכן הערבים לא הצליחו לעבור את הגדר שהייתה כמאה מטר לפני גדר החצר. לפנות ערב קיבלנו גם עזרה ממקום בלתי צפוי, מטוס עירקי הטיל פצצות על הערבים, כשירד הלילה, הרגשנו שאנחנו נחלשים, אך הבנו שתגבורת עומדת להגיע לעזרתנו, אך היא משום מה לא הגיעה. צינת הלילה הייתה קשה, תה חם שהכין הטבח חימם במקצת את גופנו. בשעה מאוחרת של הלילה קיבלנו פקודת נסיגה, לכיוון המושבה, סג'רה.

בשורה עורפית התחילה הנסיגה הייתה בלב קשה, פחד ממארב, שאולי הכינו לנו הערבים בדרך נסיגתנו. אני וחברי יואל, ששנינו היינו מאפיקים הלכנו זה לצד זה צועדים בצינת הלילה בתקווה להגיע בעודנו בחיים לסג'רה .מבטיחים אחד לשני לא להשאיר אחד את חברו בשדה במקרה של פציעה.

הצעדה הייתה קשה מנשוא, אולם הצלחנו להגיע ולהינצל מהתופת".

 

הזוית האישית

עידן ענבי, השתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ותעד את סיפורו של יוסף שקולניק

מילון

לוביה
לוביה (בערבית: لوبيا) היה כפר ערבי מוסלמי בגליל התחתון בצד הכביש טבריה - נצרת, דרומית-מזרחית לצומת הידוע כיום כמחלף גולני.

ציטוטים

”"הצעדה הייתה קשה מנשוא, אולם הצלחנו להגיע ולהינצל מהתופת".“

הקשר הרב דורי