מאגר סיפורי מורשת

שמי עדה, סיפורי עוסק בדור החלוצים, שאבי נמנה עליו, ובהקמת קיבוץ גבעת ברנר.

גבעת ברנר נוסד לפני 91 שנה, בשנת 1928. החלוצים הראשונים שהגיעו לגבעת ברנר היו אנשים מארצות שונות: גרמניה, ליטא, רוסיה ועוד. הם היו אנשים עם אידיאולוגיה, והתארגנו בתנועות נוער עוד בחוץ לארץ. בתחילה הם גרו באוהלים ולאט לאט עברו לגור בצריפים ואחר כך למבנים קטנים. כמובן שבחורף היה קר מאוד באוהלים, ובקיץ חם מאוד בצריפים. האנשים עבדו מאוד קשה. קמו מוקדם מאוד בבוקר ועבדו עד שקיעת החמה. רוב העבודות היו בסלילת כבישים, בפרדס, משתלה ועוד… כשנולדו התינוקות הראשונים, כמובן דאגו לתת להם את מרב התנאים – בנו להם בתים וגם בשטח התזונה תשומת הלב לילדים הייתה רבה, למרות שבאותה תקופה האוכל היה בצמצום רב.

אימא ציפורה ואבא דיקי ז״ל

במלחמת השחרור היישוב היהודי היה מוקף בצבא של האויב, והיה איום ממשי על קיומה של מדינת ישראל. במלחמת העצמאות, בפלישת מדינות ערב, הצבא המצרי הגיע עד בית שמש וניתק את יישובי הנגב. אבא שלי גויס לפלמ"ח ויחד אתו גויסו עוד חבר׳ה יותר צעירים מקיבוצי הדרום. אבי היה המבוגר ביניהם (בן 28), תפקידו היה מפקד פלוגה בגדוד 7 בחטיבת הנגב של הפלמ"ח. הוא נלחם בקרבות הנגב באזור חוליקאת, בקרב האחרון לפני ההפוגה הוא נהרג יחד עם עשרים לוחמים. הם עלו על מערב מצר. כשאבא שלי נהרג, אני הייתי בת חצי שנה כך שאני לא זוכרת אותו. המשורר יהודה עמיחי, שהיה תחת פיקודו ומאוד אהב אותו, כתב: "יומיים לפני סיום ההפוגה, יצא דיקי לצפון והלך לראות את התינוקת שנולדה לו. למחרת בלילה חזר לדרום והחל לתכנן את הפעולה והקרב נגד המצרים."

אני גדלתי בחינוך המשותף בחברת הילדים, ההורים שלנו עבדו מאוד קשה וראינו אותם רק אחר הצהריים משעה 16:00 עד שעה 20:00. הייתה לנו שכונת נעורים. היינו עצמאיים, היו לנו המון פעולות, טיולים, גיוסים של עבודה בפרדס, בקטיף, בכותנה ובאיסוף עשבים (גם אבא ברק היה בשכונות הנעורים).

בנערותי

כשהתבגרתי, רציתי מאוד לדעת עוד דברים על אבא שלי: איך הוא היה? אילו תכונות אופי היו לו? האם אני דומה לו?האנשים המבוגרים בקיבוץ שהכירו את אבא שלי סיפרו לי שהוא היה מאוד חברותי, אנושי, טוב לב ומאוד סמכותי ושכולם מאוד אהבו אותו. בגיל יותר מבוגר החלטתי שאני רוצה להיפגש עם יהודה עמיחי, המשורר שהיה תחת פיקודו וכתב עליו כמה שירים וגם סיפור. עבור שנינו, הפגישה הייתה מאוד מרגשת (נפגשנו בביתו שבירושלים). יהודה עמיחי שהיה חבר כל כך טוב של אבא שלי, מכיר גם אותי. זאת הייתה פגישה ומעין סגירת מעגל ליהודה ולי. כשהייתי בת 7, אימא שלי התחתנה עם יוחנן ונולדו גדי, ספי ואורני, אחים נהדרים ומשפחה נפלאה.

לזכר דיקי (אבא שלי) יהודה עמיחי כתב שירים עליו ואחד מהם הוא "גשם בשדה הקרב".

מתוך ראיון עם יהודה עמיחי

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר מבואות בבאר טוביה, התש״ף. התכנית נערכה בהדרכתה של המורה חופית יצחקי.