מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הקמת משפחה לתפארת

אני ודניאל
אני ביום הגיוס
ניצחון הרוח על הנאצים

שמי מיכאלה שיף, נולדתי בתאריך 4.11.1952 להוריי, אלינה ואריה נייברג, ניצולי שואה. אני נשואה לראובן ולנו ארבעה ילדים, כולם נשואים, ועשרה נכדים, כאשר דניאל, הנכד המשתתף עמי בתכנית הקשר הרב דורי, הוא בכור הנכדים.

אמי אלינה לבית הלבורן נולדה בשנת 1929 בעיר לודג' שבפולין. אמי הייתה בת יחידה לאמה מינדלה ולאביה שמואל, רופא ילדים מצליח מאוד. הייתה להם מכונית פורד עם גג נפתח, זו הייתה אחת מהמכוניות הבודדות באותה תקופה. סבתי, אם אמי, נפטרה כאשר אמי הייתה בת 9 בלבד, ואמי גודלה על ידי מטפלות.

בשנת 1939, כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, סבי פוטר מעבודתו בבית החולים והחליט לברוח לרוסיה עם אמי ואחות סבי. הם הגיעו לאחר כמה חודשים לאוזבקיסטן ושם נשארו במשך כל המלחמה. סבי עבד בבית חולים ואמי המשיכה ללמוד, כי המסר של אביה היה שהלימודים קודמים לכל בחשיבותם. זה גם המסר שהעברנו ראובן ואני לילדינו ואכן כולם בעלי לפחות שני תארים אוניברסטאיים.

עם סיום המלחמה הם חזרו ללודג' שבפולין שם אמי התחילה ללמוד רפואה והשתייכה לארגון סטודנטים ציונים, שם הכירה את אבי .

אבי נולד בוורשה שבפולין למשפחת סוחרים מסורתית. כאשר החל את לימודיו בתיכון, הגרמנים שלטו בפולין ולא אפשרו ליהודים ללמוד. פורסם צו שכל יהודי ורשה יתרכזו באזור אחד – הגטו. בגטו הייתה צפיפות נוראית ורעב גדול.

כשהחל גירוש יהודים לתאי הגזים, אבי, שהיה צעיר ובריא, נשלח לעבוד במפעל המכוניות 'אופל' שעבד עבור הצבא הגרמני. בינואר שנת 1943 שמע אבי על מרד של יהודים בגטו נגד הגרמנים והחליט לחזור לגטו להצטרף למורדים. הם לחמו בנאצים עד ספטמבר שנת 1943 בין חורבות הגטו השרוף, עד שהוא ביחד עם קבוצה מצומצמת של לוחמים החליטה לברוח מהגטו. אחרי שהצליחו לברוח, אבי הסתתר אצל משפחה פולנית. כאשר פרץ המרד הפולני אבי הצטרף לפרטיזנים הפולנים עד שפולין שוחררה על ידי הרוסים. כל שאר בני משפחתו של אבי נספו בשואה. עם סיום המלחמה למד אבי בטכניון בלודג' ואז גם הכיר את אמי.

הוריי נדדו לפריז בשנת 1948 ושם גם נישאו. משם הגיעו לארץ באונייה ליפו. אמי עבדה כלבורנטית. אבי גוייס לצבא עם הגיעו לארץ והיה קצין בתי מלאכה. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה בהנדסת ייצור וכלכלה. כאשר השתחרר מהצבא עבד במקומות שונים עד שפרש לגמלאות. אבי כתב ספר זיכרונות: "האחרונים: בקץ המרד של גיטו וארשה" שמספר על ימי המאבק של היהודים האחרונים שנשארו בגטו ורשה, גם אחרי שהנאצים הכריזו על דיכוי המרד.

כריכת הספר שכתב אבי

תמונה 1

הוריי הקימו משפחה לתפארת ויש לי שני אחים צעירים ממני. אני נולדתי ביפו, אבל כאשר הייתי בת פחות משנתיים עברו הורי למעוז אביב ושם גדלתי. למדתי בבית ספר יסודי מגן במעוז אביב ואחר כך ב"תיכון חדש" בתל-אביב במגמה ריאלית. בתקופת התיכון הצטרפתי לתנועת הנוער השומר הצעיר. עם סיום הלימודים התגייסתי לצבא לחיל האוויר בתפקיד מדריכת לינק. לינק היה סימולטור טכני פרימיטיבי שנועד לאמן את הטייסים בנוהל נחיתה בשדה התעופה.

אני כתינוקת

תמונה 2

לאחר השירות הצבאי למדתי לתואר ראשון בכימיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת הלימודים השנייה הכרתי את ראובן דרך חברים משותפים ועם סיום הלימודים נישאנו ואני המשכתי את לימודיי לתואר שני בביוכימיה. עם סיום הלימודים נולד בננו הבכור ליאור, דודו של דניאל.

ביום חתונתי ככלה

תמונה 3

כיוון שראובן עבד שעות רבות במשרד רואי חשבון אותו הקים, החלטתי להישאר בבית ולגדל את ארבעת ילדנו: ליאור, גיל (אביו של דניאל), שי ויסמין. בתקופה זו שמעתי הרצאות שונות, ציירתי ופיסלתי בחימר. כאשר בתנו הצעירה יסמין גדלה, למדתי הנהלת חשבונות והצטרפתי לצוות המשרד של ראובן שהלך וגדל. גם כיום, למעלה מ-20 שנה אחרי, אני עובדת במשרד במשרה חלקית.

אני משחקת ברידג' מספר פעמים בשבוע וכמובן נהנית לבקר את הנכדים בשעות אחר הצהרים ולארח אותם לארוחות בסופי השבוע.

הזוית האישית

דניאל: הייתי רוצה לאחל בריאות לסבתא. היה מאוד מעניין לכתוב את הסיפור ביחד ולמדתי על ההיסטוריה של המשפחה.

מיכאלה: אני מאחלת המשך הצלחה לדניאל בכל מה שהוא אוהב לעשות וכמובן בלימודים, שתמשיך להיות לי הרבה נחת ממנו. למדתי על ההיסטוריה של דניאל מצד סבתו שוש.

מילון

מדריכת לינק
סימולטור מכני ישן שנולד להדריך טייסים בטיסה.

מרד גטו ורשה
(19 באפריל – 16 במאי 1943), המרד היהודי הגדול ביותר שפרץ בתקופת השואה, והפך לסמלה המובהק של ההתנגדות היהודית בשואה. התקוממות הלוחמים היהודים בתוך גטו ורשה בפולין הכבושה הייתה ניסיון נואש למנוע מהנאצים לשלח את שארית אוכלוסיית הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה, או לפחות למות תוך כדי לחימה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הלימודים קודמים לכול“

הקשר הרב דורי