מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הקמת יובלים – סיפורה של פריצת דרך לאומית

יעקב ויואב אוחזים בתעודת הקמת יובלים
יעקב ליכטר נושא דברים בטקס העליה
יובלים- היישוב הראשון בהיסטוריה של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל

יעקב ליכטר מספר על הקמת היישוב יובלים

בחורף 1974, כאשר גרתי עדיין בחיפה, יצאנו לטייל אשתי ואני ביער שגב. היה יום חורפי בהיר אגלי גשם היו תלויים על ענפי העצים כמו יהלומים והנוף היה נפלא. האזור היה כמעט ריק מישובים עבריים. חשבתי לעצמי: "מדוע שלא נחייה כאן?"

למחרת, עברתי בין חברים בעבודה וסיפרתי להם על הרעיון. רבים הצטרפו בהתלהבות לרעיון להקים ישוב בגוש שגב. פניתי במכתב בשם הקבוצה אל ראש המחלקה להתיישבות, פרופסור רענן וייץ והצעתי לו שקבוצתנו תקים ישוב בגליל בגוש שגב. בגלל מיעוט ישובים יהודיים באזור קראה הממשלה באותה תקופה להקים התיישבות יהודית בגליל, ולכן הייתי בטוח שהמחלקה להתיישבות תקבל את יוזמתנו בברכה.

הבית של פלורנטין בשנת 1982 והיום

תמונה 1

הופתענו מאוד לקבל מפרופסור וייץ תשובה שלילית הנימוקים שלו היו שהאדמה שמורה למתיישבים אחרים. הבנו שמאחורי דבריו יש כוונה ויצאנו למאבק נגדה, מפני שהגליל באותה תקופה היה ריק מישובים יהודיים ושאלנו את עצמנו מדוע האנשים שלהם שמורות האדמות לא מגיעים לשם. בהמשך הדרך גילינו שהסיבה האמתית לתשובתו הייתה שמירת האדמות לאנשי המפלגות שהיו אז בשלטון. המשכנו להילחם והגענו לתקשורת, לחברי כנסת, לפקידים בכירים וגם לשרים בממשלה. אפילו לגולדה מאיר הגענו. אבל הממשלה לא שִׁנתה את דעתה.

בבחירות של 1977 הפסיד הממשל הקודם את השלטון ועלתה ממשלה חדשה ובראשה מנחם בגין. כבר הינו עייפים מן המאבק הארוך, אך החלטנו לנסות אוד פעם אחת בממשלה החדשה. נפגשתי עם ראש הממשלה החדש לפגישה ארוכה מאוד בלשכתו בירושלים. בפגישה תיארתי בפניו מה עברנו בשנתיים וחצי האחרונות והוא הקשיב בתשומת לב רבה. בסוף הפגישה הודיע לי שהשתכנע, קישר אותי עם אריאל שרון שהיה אז יושב-ראש וועדת השרים לענייני התיישבות, הנחה אותו ליישב אותנו ומאותו רגע התחלנו להתקדם בתכנון, בכתיבת התקנון הקהילתי שלנו (שהיה הראשון בתולדות ההתיישבות הציונית) ולבסוף גם בפריצת הדרך אל הגבעה, סלילת כבישים, בניית בתים ומוסדות ציבור ביובלים.

בסוכות תשל"ח (אוקטובר 1982) התנהל טקס העלייה על הקרקע של יובלים. שמונים המשפחות הראשונות חגגו יחד עם אורחים רבים – בני משפחה, פקידים בכירים, שרי ממשלה ושכנים מן היישובים הערביים בסביבה – את ניצחון המאבק שניהלנו במשך שבע שנים ואת השמחה של תחילת החיים יחד כקהילה בגוש-שגב שבינתיים שינה את שמו למשגב.

יעקב ליכטר נושא דברים בטקס העליה על הקרקע של יובלים, סוכות 1982

תמונה 2

מימין לשמאל – אליהו איזקסון, שמחה ארליך, יעקב ליכטר וזיו-אב בסוכת האירוח בטקס העלייה לקרקע

תמונה 3

מקהלת ילדים והורים בטקס העלייה לקרקע

תמונה 4

קהל המשתתפים מכוון הבמה, בטקס העלייה לקרקע

תמונה 5

הזוית האישית

יעקב ליכטר: יוזמה יפה. אני משלים ממש בימים אלו ספר שלם על סיפור ההקמה של יובלים החל מימיו הראשונים של הרעיון וכלה ביום העלייה של יובלים על הקרקע. מלבד הסיפור, כולל הספר התייחסות לרקע החברתי-לאומי לאחר הטראומה הגדולה של מלחמת יום-הכיפורים, פרטי הפגישות – במסגרת ניהול המאבק הציבורי – עם פוליטיקאים ברמה הלאומית הגבוהה ביותר, פגישות עם פקידים רמי-דרג אחרים ועם עיתונאים בכירים, תובנות ומסקנות מפעילויות אלה, פעילות חברי הגרעין והדרך בה הוא גובש והונע משך שנים והאמין במה שהוא עושה, ניתוחים חברתיים-פילוסופיים של מה שקרה, תמונות רבות של אנשים ומסמכים מאותה תקופה וכמו-כן פרטים ואנקדוטות רבים וחלקם אף משעשעים.

החוויה המרכזית שלי היתה השמחה שבקשר עם נער צעיר. ליואב אני רוצה לאחל בהצלחה והנאה במה שהוא עושה ולומד ובעת הזאת לא לפחד להגביר את היוזמה שלו ואת כח הדחיפה והקידום!

יואב: החוויה שלי הייתה מלמדת ומרתקת, היה כיף לפגוש ותיק שאני בדרך כלל לא פוגש ולשמוע את החוויה הטובה שהייתה לו שהיא לא מובן מאליו, שמחתי לשמוע מי הקים את הישוב שלי.

מילון

אהבה
לאהוב את העולם היא היכולת והמוכנות לקבל את עובדות העולם כפי שהן. לקבל אין פירושו דווקא להסכים, אלא – ככל שרק אפשר - לא לנסות "על-הסף" להסתייג מהן, לשפוט אותן, להדחיקן, לשנות אותן במחשבתנו, ליפות או לכער, להתעלם או להגזים במה שהעולם מביא לפתחנו. ובאשר לצד האופרטיבי: קודם כל – קבלה. אחר כך – בירור (ישירות עם הגורם שבו מדובר) ורק אז פעולה או תגובה (אם אפשר, אז מתואמת עם אותו גורם).

ציטוטים

”כשאני רוצה, ומדובר במשהו חיובי ותורם לי ולאחרים – אני יכול.“

הקשר הרב דורי