מאגר סיפורי מורשת

שמי נאוה מרום. למשפחת מנדלוביץ. נולדתי בשנת 1954 בבית יולדות ברחובות (אז עדיין לא היה קיים בי"ח קפלן. אבי ע"ה השתתף בבניית בי"ח ברזילי באשקלון 10 שנים אח"כ).

הדורות הקודמים

סבא וסבתא של אמי היו יהודים חרדים שנאלצו לברוח לשוודיה מפני הפרעות. בשבדיה נולדה סבתי רחל. ואז, כשהייתה בת 5 הם היגרו לצפון אנגליה עם קבוצת מהגרים יהודיים שהקימו את קהילת גייטסהד (GATESHEAD)  החרדית המפוארת. משפחת אמי גרה בעיר Middlesboro והיא למדה בבית ספר ציבורי, כאשר היא היהודייה היחידה בכיתה. עובדה זאת הובילה לאנטישמיות רבה כלפיה. לאחר הקמת מדינה ישראל בשנת 1951 הגיעו שליחים מארץ ישראל לחפש מתנדבים לשנת שירות בארץ. אמי הצטרפה לקבוצת צעירים יהודים מעירה והגיעה לקיבוץ ניצנים. שם גם פגשה את אבי מרדכי או מוטקה.

אבי נולד בפולין בעיר חלם למשפחת מנדלוביץ – משפחה בת שישה ילדים. כשהיה בגיל חמש עברה משפחתו לעיר קובל בגבול רוסיה, שם  הוא גר בפרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941, כשהתקרבו הגרמנים לקובל, ברח אבי לרוסיה, וחי בהישרדות עד שהתגייס לגדוד העברי, והשתתף בקרב על לנינגרד.  הרוסים בשלב מסוים החליטו לשלוח את כל הפליטים הזרים לסיביר, וגם הוא היה תקופה בסיביר ושרד בעבודה ככורה פחם. הוא שהה בסיביר במשך שלוש שנים עד שהסתיימה המלחמה.

לאחר השחרור חזר אבי לעירו, וגילה כי משפחתו הי"ד הוצאה להורג עם כל יהודי העיר קובל בקבר אחים מחוץ לעיר. הוא הצטרף לקבוצת פליטים כמוהו, שעברו הכשרה קצרה לעליה. הוא השתתף במסע שנקרא "בין גבולות בין הרים ", מסע, שכלל בחלקו הליכה רגלית מפולין לאיטליה, במטרה לעלות לארץ ישראל בעלייה בלתי לגאלית. הוא עלה על אניית המעפילים "התקווה". לרוע המזל, הבריטים תפסו את האנייה בחופי הארץ, ושלחו אותם למחנה פליטים בקפריסין. שם שהה אבי עד שקיבל אישור עלייה לארץ. ונשלח לקיבוץ ניצנים כחבר משק.

נרשם ע"י מרדכי מנדלוביץ 23.8.1968

הוריי ביום חתונתם

זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת השחרור, וקיבוץ ניצנים היה היחיד אשר נפל בידי המצרים. קבוצת חברים ואבי ביניהם נלקחו בשבי למחנה אבסיה בקהיר שבמצרים. הוא חזר לקיבוץ לאחר מספר חדשים שם גם למד מעט אנגלית בנוסף לארבע שפות נוספות שידע. עם חתימת הסכם שלום והחלפת שבויים והשתתף בבניית ניצנים החדשה מעבר לכביש.

בקיבוץ נישא לאמי שהגיעה כאמור עם קבוצת המתנדבים מאנגליה. לאחר זמן קצר עברו לשכונת אפרידר באשקלון. ואז נולדתי. אבי קרא לי על שם אמו שיינדל שנספתה שואה. אולם, הייתה אז גישה, אולי מהקיבוץ, לקרוא בשמות עבריים ולא "גלותיים" – אבי פתח את התנ"ך בפסוק  ו"לביתך נאוה קדש"…

אבא מרדכי ונאוהל'ה התינוקת איזה אושר!

נאוה בילדותה

ילדותי

משפחתי – הכוללת את אבי מרדכי ע"ה, אמי שרה רבקה ע"ה או בכינויה סיידי , אני נאוה הבכורה, ושני אחי זליג ויואל,  הייתה משפחה שומרת מסורת ומנהגים יהודים, אך בתור סמל, ולאו דווקא מתוך קשר לקב"ה. הורי שלחו אותי להתחנך בבית ספר יסודי חילוני "בית יחזקאל" ולאחר מכן עברתי לתיכון "תגר" באשקלון. בתיכון למדתי במגמת ביולוגיה.

חיפוש משמעות

כילדה הייתי מידי פעם שואלת את אמי, איפה הקב"ה נמצא? והיא הייתה עונה: "בשמיים". בשכנות גרו שכנים דתיים, וזכור לי, שהם היו אומרים לנו שמי שאינו דתי ילך לגהינום. אני קנאתי במשפחה ההיא, שאבא שלהם הולך בשבת לבית כנסת. ומתלבשים יפה, היה לי רצון חזק שגם אבי ילך ואני אצטרף אליו.

תהליך החזרה בתשובה

כשהייתי בת 15 חלה אבי במחלת לב, שהוציאה אותו ממעגל העבודה. אך דווקא בנקודה זו התחיל להתעורר אצלו הניצוץ היהודי, והרצון ללכת לבית הכנסת בחגים ובשבתות. שנתיים אחר כך, בשנת 1971, נפטר אבי. ואני בגיל ההתבגרות. ואז התחילו להתעורר בקרבי שאלות שטרדו את מנוחתי על ערכים ומשמעות: מדוע סבל אבי? למה יש כאב וסבל בעולם? למה הייתה השואה? אלו קצת מהשאלות שהציפו אותי ללא הפסקה. לאחר התיכון  עבדתי שנה בבית חולים בתפקיד כוח עזר בבדיקות ECG , ♥ בעלי היה אז חייל והתברר שהיה מאושפז ועשיתי לו בדיקה, חמש שנים לפני שהכרנו רשמית. בגיל 21 משפחתי עברה לתל אביב. אני ואמי ואחי יואל עבדנו במלון הילטון. הייתה זו תקופת מלחמת יום הכיפורים.

מילדות רציתי ללמוד ריפוי בעיסוק…

לאחר שנה נרשמתי לבית ספר לריפוי בעיסוק בהר הצופים בירושלים. והמשיכו להעסיק את נפשי השאלות על משמעות החיים. אז נכנסתי לעולם המדיטציה והמיסטיקה. באותה תקופה הגיעה המדיטציה TM לארץ. בזמן הישיבה השקטה והנשימה הרגועה והמלאה בהתבוננות המדיטטיבית התחלתי להרגיש שיש אהבה אינסופית -שחדורה בכל המציאות. אלוקות. עם זאת התרחקתי מהקבוצה של המדיטציה כשהתעוררתי יום אחד השכם בבוקר לראות  שהמורה (שהייתה יהודייה) משתחווה לתמונת הגורו.

רפואת הנשימה

הלימוד לנשום הועיל לבריאותי, כיוון, שכאשר הייתי ילדה הייתי מעשנת פאסיבית – הורי עישנו, והייתי חולה כל חורף בברונכיט ואנגינה. עם התרגול הנשימתי, פסקתי מלהיות חולה.

חזרה לאשקלון ודרך התשובה

לאחר לימודי התחלתי לעבוד כמרפאה בעיסוק, אחראית בבית אבות הלפרין באשקלון. באותה תקופה  חלמתי חלום בו אני נמצאת על דרך המלך ושולחן גדול נמצא שם, שאבי יושב לידו עם תלמידי חכמים ולומד. ופתאום הוא נופל ואני באה ועוזרת לו לקום. בעקבות החלום הבנתי עם חברתי מורתי לחיים פאולה שמיר מזור ז"ל מתל אביב, שעלי להתחיל ולשמור מצוות, התחלתי ללכת איתה לשיעורי תורה בבית הכנסת בבן יהודה בתל אביב, לשיעורי הרב ברוייר, ונוכחתי שכל הרוחניות שחיפשתי נמצאת באמת התורה, באופן הכי נקי, בריא, טהור, זך ומגן מענייני עבודה זרה.

בעקבות  עוד חלום הגעתי למרכז שפירא לרב דרוקמן ושם התארחתי בשבתות, והתחלתי את דרכי בתורה ומצוות.

משפחת בעלי שמואל

בעלי, שמואל שיחי' הוא בן לאביבה ואפרים וארום. משפחת ניצולי שואה מהונגריה שעברו את המחנות באושוויץ ואחרים באופן קשה. משפחת חמותי ז"ל הייתה צאצאית לחת"ם סופר. משפחה שומרת תורה ומצוות. שמואל למד בבית ספר למלאכה בכפר חב"ד עד שהתגייס בשנת תשכ"ח. גם בצבא נשאר לו הקשר לחב"ד. בעזרת הרב יוסף הרטמן מקרית מלאכי שהגיע לבסיס ג'וליס שם שרת. בעלי הוא חזן בעל קול ערב. במלחמת יום הכיפורים הקשה  הוא שירת בצה"ל כחייל סדיר. הוא עבר מקדיש לקדיש ולאל מלא רחמים בבתי העלמין, חוויה כאובה ומטלטלת.

נישואי

היכרנו באשקלון כאשר עבדתי במקצועי כמרפאה בעיסוק בבית אבות הלפרין, שהשתתפתי בהקמתו בשנת 1977. ושם, לאחר שהתחלתי דרכי בחזרה בתשובה הציע לי אחד העובדים להכיר את שמואל החייכן ונעים הליכות כן… חחח…גם אני חובבת חזנות, ותוך זמן קצר נישאנו באשקלון בשנת 1979.

דרך חב"ד

לאחר החתונה עברנו לרחובות. שם בעלי פגש את ר' יוסף ברגר, שהיה החברותא שלו בלימודיו בכפר חב"ד. הוא הכיר לבעלי את בית הכנסת החב"די ומשפחות הזמינו אותנו לסעודות שבת. זו הייתה ההכרות הראשונה שלי עם דרך חסידות חב"ד. לאחר שנה ברחובות עברנו משיקולים כלכליים עם בתנו התינוקת רחלי לנחלת הר חב"ד, היה זה בשנת תש"מ.

באוהל של הרבי עם ילדינו מאיר אריאלה והדסה שנולדה אף היא ביא' ניסן בברכת הרבי

בשכונת נחלת הר חב"ד

כשהגענו לשכונה, הייתי עדיין טרייה בעולם התשובה וידיעותיי בדת היו מועטות. הרחוב היה פשוט וקצת מוזנח, החנויות אף הן היו מועטות. הייתה רק חנות ביגוד אחת במרכז העירוני, מכולת, דואר ומרפאה – דברים בסיסיים. באותה תקופה היינו שם רק כ- 100-130 משפחות, האוכלוסייה במקום הייתה מורכבת בעיקר מעולי גרוזיה ובוכרה ומעט וותיקים  שהיו השליחים ששלח הרבי מלובביץ לייסד את  קהילת  נחלת הר חב"ד על שם אמו הרבנית חנה ע"ה. במשך שנים נוספו עוד משפחות ועוד בתים, ובניינים רבים נבנו.והיום הקהילה מונה כ-1500 משפחות, קהילת חב"ד השנייה בגודלה בארץ אחרי כפר חב"ד.

לאחר שנה נולד לנו בן נוסף, מרדכי שלום. שנקרא על שם אבי וסבי. וכשנולד, בעלי זכה בגורל לנסוע לרבי. לאחר שנתיים נולדה גם בתי השלישית דבורה חנה. הייתי בעלת תשובה טרייה יחסית עם 3 תינוקות, ומצאתי הכוונה למשמעות החסידית של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" – לגדל כוהנים קטנים בעזרת הגב' פייגי וולף. הצעתי לה שנפתח שיעור לנשים צעירות בנושא הבית היהודי בשכונה. פייגי וולף וחנה זוננפלד מסרו את השיעורים בתורנות.  כשהתחילו המבצעים של תהלוכות ל"ג בעומר, לקחתי חלק פעיל והייתי אחראית לבניית דגם בית המקדש כחלק מהתהלוכה. כך במשך עשר השנים הבאות.

המכתב מהרבי 

תש"ן – המקדש שעיצבתי לתהלוכת ל"ג בעומר

רחלי הדסה ומאיר בתהלוכה תשנ"א

התינוק אדם חיים ז"ל

בשנת תשמ"ט נולד לנו תינוק עם מום קשה בלב, שהיה מאושפז כל הזמן. היינו צריכים לשלוח לו חלב לבית חולים. ומכיוון שלא היה לנו רכב, הרב יורקוביץ, (כיום רב קהילת חב"ד בלוד שם גר בני דוד מנחם מנדל ומשפחתו) השאיל לנו את רכבו לצורך הנסיעות הרבות. לאחר שלושה חודשים בכ"ב סיוון החזיר התינוק הצדיק אדם חיים ז"ל בן שמואל את נשמתו לבוראו.

לאחר פטירת התינוק הרגשות שלנו היו מעורבים,  כיוון, שכאשר התינוק נולד, כתבנו מכתב לרבי מליובאוויטש לברכה וקיבלנו מכתב עם ברכה מלאה ללידה ולגידול "לתורה לחופה ומעשים טובים". העובדה שהוא נפטר הותירה את לאחר עשרה חודשים מפטירת הילד נולד לנו תינוק, דוד מנחם מנדל. ברכתו של הרבי התקיימה בתינוק זה, שאכן הוא נולד בריא ובלידה קלה  ביום הולדתו של הרבי ביא ניסן. וגם הבנו שהרבי שלח את המכתב למפרע כדי לתת לנו כוחות לעבור את התקופה הכאובה והמאתגרת.

הקמת ארגון ביקור חולים

לאחר האירוע המצער, למודת ניסיון מר של התמודדות, שבה נקרעתי בין הנסיעות לתינוק החולה ובין הטיפול בילדים שבבית, גמלה בליבי ההחלטה לפתוח ארגון עזרה למשפחות בהן אחד מבני המשפחה מתמודד עם בעיה רפואית . מטרת הארגון הייתה לעזור לאותן משפחות בניקיון, בישול שמרטף, או נסיעות לפי הצורך, כדי להקל על הלחץ והכאב ולשמר תפקוד תקין בבית.

ארגון ביקור חולים

ההכרזה על הקמת הארגון הייתה בתאריך ז' אדר תשמ'ט. באותו יום הייתה התוועדות נשים גדולה בה הכריזו על פתיחת ארגונים ומוסדות על שם הרבנית חיה מושקא, אשתו של הרבי מליובאוויטש, שנפטרה שנה קודם. בהתוועדות הזאת הכרזתי על פתיחת הארגון ושמו "ביקור חולים". אחת הפעולות הראשונות שעשינו במסגרת הארגון, היה להתרים מבית לבית לפי הצורך. ההתרמות נעשו בעזרת חברתי הגב' בתיה גורן ז"ל ולאחר שנתיים הצטרפה גם גב' פייגי וולף, שסייעה רבות למנף את הארגון. הארגון מסייע בנסיעות, באוכל חם ובניקיון הבית בבית החולה.

התינוק אדם חיים נתן לי שלש מתנות לחיים, האחת "ארגון ביקור חולים שממשיך לסייע כאן בקהילת חב"ד קריית מלאכי מזה 30 שנים, השני – שיעור חסידות בביתי כל שבת שהתחיל לבריאותו ולזכרו, ע"י הגב' נורית גלייזר שתחי', והשלישי – בשנה שהייתי בהריון שלו למדתי הרפיה ודמיון מודרך ואח"כ בהדרכת הרב יצחק גינזבורג מסרתי סדנאות בריאות, נשימה ורגיעה לנשים מבוסס על NLP ותורת החסידות.

המסמך נרשם ביד ושם בשנת 1957, גיליתי אותו במחשב של יד ושם בשנת 1998

צירוף שמיימי ופלאי…

בשנת 1998 נסענו בעלי ואני לירושלים ל"יד ושם " בתקופה ההיא העלו את "דפי העד" למחשוב. פתחתי את המחשב בשמו של אבי והתחלתי לבכות… גיליתי דפי עד שכתב בשנת 1957 כשפתחו את "יד ושם "והגיעו לבתי הניצולים, לרשום פרטי נספים. בדפי העד גיליתי, שלאבי היו שתי אחיות אבי שנספו בשואה – דבורה וחנה. השם שנתנו לבתי דבורה חנה, גיליתי גם ששמות ילדיי הם כל שמות אחיו ואחיותיו. גיליתי, שהיה לו אח בשם מענדל דוד ואחות וסבתא בשם רושה (רחל) לאה. עוד גיליתי, שלסבתו השנייה של אבי קראו דבורה. זה הוביל לגילוי, שמבלי שידעתי לכתחילה קראתי לילדיי בשמות בני המשפחה של אבא שלי, למרות שלא ידעתי עליהם בלידתם של ילדי. זכיתי בסייעתא דשמיא להקים מחדש את בית אבי מרדכי בן שלום ע"ה.

שלושה דורות – שמונה נרות להאיר – ילדי,  והנכדים

הזוית האישית

נאוה: המסר העוצמתי שאני רוצה להעביר לכן, מסר לחיים, הוא שבכל מצב קשה וכואב – יש לחשוב איך להגביר את האור מול החושך, ולעשות משהו טוב למישהו דווקא מתוך הכאב. כמו המצב בו הקב"ה לקח את התינוק אדם חיים, אך מתוך זאת קיבלתי שלוש מתנות חיים –  הביא להולדת ארגון ביקור חולים. כמו כן, אם מישהו עושה לכם עוול, לקחת נשימה עמוקה של "חדוה" ולא לשכוח תמיד לתת מקום לחמלה ולהחזיר לו, לבורא ולרבי במחשבה טובה, מעשה טוב, ומילה טובה. "עולם חסד יבנה"! כך נהיה גם אנו שותפים להבאת הגאולה השלימה, ונזכה להיות עם הרבי בבית המקדש השלישי, שם נרקוד יחדיו מיד ממש אמן!