מאגר סיפורי מורשת

עליתי לארץ ב-1950 מהעיר טריפולי שבלוב, כשהייתי בת חמש וישר העבירו אותנו, את כל העולים, לאוהלים במעברת אור יהודה.

אחרי שנתיים התחילו לבנות לנו את הצריפים ואז העבירו אותנו מן האוהלים אל הצריפים, שם גרנו חמש שנים.

כשהייתי בת 10 עברנו דירה לשכונת התקווה בתל אביב, לדירה של אח שלי. שם גרתי עד גיל 17 ושם גם הכרתי את מי שהיה אחר כך, בעלי, יצחק מימון .

כשעוד גרנו באוהלים, אני זוכרת איך קרה לנו מקרה לא נעים. היה חורף סוער והאוהל שלנו עף ברוח וירד עלינו המון גשם. זו חוויה שלא אשכח. 

ההורים שלי נפטרו לפני 45 שנה וגם חלק מאחי, ומשישה אחים וחמש אחיות, נשארנו שתי בנות ושני בנים .

את בעלי, יצחק מימון, הכרתי כאמור בשכונת התקווה. אחרי תקופה מסוימת שבה יצאנו, הורי ביקשו שאם זה רציני, שנתחתן. הקשבתי לבקשתם, ובגיל 16.5 התחתנתי באולמי נדב שבשכונת התקווה.

                                           אני ובעלי ביום חתונתנו

אני זוכרת שכשרק הגעתי לבית של חמי וחמתי, היה להם מאוד חשוב לדעת מי אני ולאיזו משפחה אני שייכת. כשסיפרתי להם, הם מסתבר הכירו את אימי, מסעודה ברנס.

אחרי שנה של נישואים נולד בני הבכור אושר. אחרי שנתיים נולדה לי בת שנפטרה בגיל שלושה חודשים. אחרי שנה מלידתה, בשנת 1965 נולד לי עוד בן ושמו ויקטור ובשנת 1968 נולד בן נוסף ששמו הוא דקר.

בשנת 1971 נולדה לי בת נוספת ששמה סיניה וארבע שנים לאחר מכן נולדה בתי מזל.

בעלי יצחק רצה מאוד עוד בן, בשביל לקרוא לו על שם אחיו שנפטר בגיל צעיר וכך נולד לי בן נוסף ששמו יהודה.

הבן הגדול אושר התחתן בגיל 23 ויש לו ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים. לבן הגדול שלו יש בן, ולבת השנייה שלו יש שתי בנות תאומות.

לבן שלי ויקטור יש ארבעה ילדים, ולבת שלו דניאל יש  שתי בנות. הבן השני של ויקטור התחתן לפני כשמונה חודשים.

גם בני דקר הקים משפחה וביתו התחתנה לפני שנתיים והיא עובדת בגלובס ולומדת באוניברסיטה בתחום השירה. בנו נועם, הוא זמר.

הבת שלי מזל למדה באוניברסיטה ויש לה תואר שני במנהל עסקים.

יש לי 23 נכדים, שיהיו בריאים.

מורה מובילה: יעל אריאן

תשע"ה