מאגר סיפורי מורשת

1950 – עלייה לארץ ישראל מרומניה

שלום אני מייא

אני בת עשר ואחותי בת 12. הגענו לנמל חיפה לבלתי ידוע. באותו זמן עולים חדשים נשלחו למעברות, למזלנו, חיכה לנו דודי, אח של אמי הוא הזמין אותנו לבוא לגור אצלו. הוא גר בשכונת התקווה, בדירה מאוד קטנה שכבר גרו שם הרבה אנשים משפחה וחברים.

לאימא ואבא נימצא בקושי מקום את אחותי שלחו למשפחה אחת ואותי למשפחה אחרת הניתוק והפרדה מההורים ואחותי הייתה קשה מאוד אפילו לא ידענו לאן או לכמה זמן. אחרי כמה ימים שלחו אותנו לבית הספר כל אחת לכיתה אחרת. שפה לא ידענו הלבוש שלנו היה אחר מילדי ישראל. הילדים לעגו צחקו והציקו לנו

את ההורים פגשנו מידי פעם הם היו עסוקים בחיפוש אחרי קורת גג עבורנו וחיפוש עבודה לאבא שלי. כעבור מספר חודשים נמצאה לנו דירה קטנה מאוד בת חדר אחד, שרותים ומטבח כמעט בחוץ. הדירה הייתה צמודה למפעל יצור שבבי ברזל. אבא שלי מצא עבודה בחולון בבית חרושת לודג'יה.

אחותי ואני עברנו לבית ספר ביאליק אני לכיתה ד' ואחותי לכיתה ו'. לשמחתי הצמידו לי ילדה מהכיתה שדיברה גרמנית היא מאוד עזרה לי ללמוד לכתוב לקרוא וגם לדבר לפעמים נכשלתי בלשוני וזה גרם לצחוק גדול בכיתה. היה מאוד קשה בעיקר מבחינה חברתית לקשור קשרים עם ילדי הכיתה לא קיבלתי שום הנחות מ"הצברים". הזמן עשה את שלו ברגע שידעתי את השפה פחות או יותר החיים נראו אחרת. סיימתי את כיתה ח' ועברתי לתיכון בחולון כאן כבר היו לי חברות וחברים אפשר להגיד שהתאקלמתי

תמונה מהעבר הרחוק

אחות קטנה, אמא, אבא, סבתא וסבתא רבתא. תמונה זו צולמה לפני מלחמת העולם השנייה

הזוית האישית

מייא מינקוב: חוויה מעניינת, מרגשת ומלמדת לבלות פעם בשבוע שעה וחצי עם נכדי ולספר לו את הסיפור שלי קליטה בארץ. לא היה קל עבורי לחזור לזיכרונות קשים, אבל אני מאמינה שלנכד שלי זה פתח צד של סבתא, שלא היה חשוף אליו ובהחלט נחשף לדברים שלא ידע וזה לא היה נודע לו אם לא הייתי משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי.