מאגר סיפורי מורשת

סבתא סוזן מספרת על עבודתה בקונסוליה הישראלית בשוויץ

אני, סבתא של עדי, סוזי, בחרתי בשיר "ירושלים של זהב" מכיוון שהשיר הזה מזכיר לי את מלחמת ששת הימים. השיר של נעמי שמר הפך להצלחה רבה. וגם היום, 50 שנה לאחר מכן, השיר מעורר בי את כל הזיכרונות  של הימים שעבדתי בקונסוליה בציריך. אני יהודה שויצרית, ועבדתי בקונסוליה, בנציגות הישראלית, בציריך שבשוויץ.

בשנים האלה הרבה שוויצרים רצו לבוא לישראל ולהתנדב בקיבוצים. עבודתי הייתה לקשר בין כל האנשים שרצו להתנדב בקיבוצים למשרד שקראו לו "קיבוץ טורס", שאירגן להם את השהייה בישראל. ההגעה לישראל הייתה באמצעות אניות.

טיפלתי בבכירים מישראל שהגיעו לשוויץ לביקור ודאגתי לכל הצרכים שלהם. מבקרים כמו: גולדה מאיר, יצחק רבין (כשהיה רמטכ"ל), דוקטור בורג וגם טדי קולק, ראש עריית ירושלים. בעלי עמי (סבא של עדי), שהיה אז סטודנט לרפואה מישראל בשוויץ, עבד כשומר בקונסוליה. בביקור של בן גוריון ואשתו פולה, הוא עבד כשומר הראש שלהם. עבודתי דרשה הארכת תוקף לדרכונים והוצאתי תקציר חדשות ישראליות לעיתונים שוויצרים.

כמה ימים לפני שפרצה מלחמת ששת הימים אחד מחברי הקונסוליה הביא קלטת עם שיר ששרה שולי נתן "ירושלים של זהב" של נעמי שמר. חשבתי על התמונה של מרק שגל (צייר מפורסם) שצייר את העם היהודי בצד של חומה והיהודים לא יכולים לעבור את החומה והם מתגעגעים למה שהיה מאחוריה.

המצב בישראל היה מתוח, ביום אחד, בשעה שמונה ועשרה בבוקר, התקבלה בקונסוליה הודעה בטלפרינטר שפרצה מלחמה בין ישראל, מצרים ירדן וסוריה, מלחמת ששת הימים. החיילים הישראלים כבשו את מזרח ירושלים ובעיקר את הכותל המערבי, השריד של בית המקדש, שהיהודים במשך 2,000 שנה התפללו שהוא יהיה שוב חלק ממדינה יהודית.

כאשר החיילים הראשונים פרצו את הדרך ועמדו בתהדמה על יד הכותל הרגשתי שהמסר של התמונה של  שגל והשיר ששרה שולי נתן הפכו למציאות. השיר של נעמי שמר סימל את הניצחון של מלחמת ששת הימים, כשכל העיר ירושלים חזרה להיות חלק ממדינת ישראל.

במהלך המלחמה ואחריה, במקום ללכת ללימודים נשארתי שבועיים רצוף בקונסוליה ועזרתי בארגון של הפגנה למען ישראל, כדי להשפיע על דעת הקהל השויצרי. היה אסור שידעו שמאחורי הארגון של ההפגנה עמד  מישהו שעבד בקונסוליה הישראלית. כל פעם ששמעתי את השיר של נעמי שמר התרגשתי מחדש ושמחתי שישראל החזירה את הכותל המערבי בחזרה.

מאז כשאני נוסעת לירושלים אני מכניסה פתק לכותל ומסתכלת באהבה רבה על הגגות האפורים והזהובים של בתי ירושלים.

שנה לאחר מלחמת ששת הימים הגשמתי את חלומי לעלות לארץ עם בעלי, עמי. ביום אחרי שהגעתי התחלתי אולפן ללימוד עברית ואחרי שלושה חודשים התחלתי לעבוד במשרד נסיעות לתיירים שבאו לבקר בישראל.

בינתיים נודע לי שאני בהריון עם ילד ראשון. עבדתי  במשרד הנסיעות עד ערב לפני הלידה של ילדי הראשון, דורון. אחרי חופשת לידה עבדתי אצל דוקטור הכט, מנהל בית דגון בחיפה שגם הוא במקור שוויצרי. שוב עבדתי לילה לפני הלידה השנייה, של מיכל. נשארתי כמה שנים בבית ותוך כדי נולדו לי עוד שני ילדים, שלומית (אמא של עדי) ואורית.

אחרי זה עבדתי כמזכירת הרקטור באוניברסיטת חיפה. כשבני הבכור התגייס חיפשתי עבודה יותר אתגרית והלכתי להכשרת מורים כדי להיות מורה לאנגלית. עבדתי כמורה לאנגלית עד הפנסיה.

היום אני סבתא ל- 15 נכדים.

השיר שסבתא אוהבת – ירושלים של זהב

הזוית האישית

עדי: למדתי הרבה על התקופה שסבתי עבדה בקונסוליה (נציגות ישראלית), בציריך שבשוויץ. הבנתי שגם היהודים שחיו בשוויץ היו מאוד מחוברים נפשית לארץ ישראל. ושהשיר "ירושלים של זהב" הוא שיר שמאוד מסמל את מלחמת ששת הימים. אני מאוד שמחה שסבתי ספרה לי את סיפורה משום שכך אני יכולה ללמוד גם על סבתי וגם על מלחמת ששת הימים.