מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הקהילה שנכחדה

סבתא סוניה בילדותה עם הוריה
סבתא סוניה ונכדיה
סיפורה של אנה (נושי) נוסין

סימון, נכד של סוניה סימון ונין של אנה (נושי) נוסין, לבית הרשקוביץ'.

קשר הדוק נוצר ביני ובין סבתי. במשך השנים החלטנו להביע את סיפור קהילת סילאג' שנכחדה, כעבודה מסכמת. זוהי פרק חשוב  בהתפתחותי ומעברי בין ילד לנער. בעזרת סבתי הבנתי את שורשי היהודים בקהילה רחוקה שאיננה עוד. סיפור זה יוצר קשר המשך ביני לבין אותם אנשים שלא הכרתי ומהווים את שורשי.

והנה הסיפור: סבתא רבא שלי נולדה בעיר סילאדי צ'ה בטרנסלבניה בשנת 1923, כבת זקונים (שלישית) של משפחת הרשקוביץ'. אביה היה מבין פרנסי הקהילה העתיקה מאז שנת 1405. העיר הוקמה לרגלי ארמונה של משפחת הברון בורמניסה. קהילת יהודים אורתודוקסית התפתחה במקום ובשנת 1890 היו 324 נפשות יהודיות בתוך אוכלוסיה כללית של 2,736 אנשים. ימיה הטובים של קהילת צ'ה נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה.

כ-60 גברים מבני הקהילה גויסו למלחמה זו. המלחמה הביאה שנויים בחיי קהילת צ'ה.  התחילו לבקר בה דמויות חסידיות ואדמו"רים נודדים שברחו מהצבא הרוסי. מלחמת העולם הראשונה הסתיימה במהפך  ובמשטר קומוניסטי בן 100 ימים שבראשו עמד בלה קון היהודי, ילד סילאדי צ'ה.
המלחמה הביאה התעוררות ציונית שהופעתה הראשונה הייתה בחנוכה 1918, בחצר האחורית של בית משפחת הרשקוביץ', ללא התנגדותו של רב הקהילה קליין. במשך השנים הפכה קהילת צ'ה למרכז הציוני הדתי בטרנסילבניה. כ-30 נפש עלו ארצה כחלוצים עבריים לפני מלחמת העולם השנייה. בפורים 1919 נכנס הצבא הרומני הכובש שפגע קשות בנאמנות ההונגרית של היהודים. חלק מהמשפחה הרשקוביץ' היגרו לארה"ב. באווירה זו גדלה נושי והפכה לנערה ציונית, למדנית, ערנית וחכמה מאוד.
בשנת -1940 "שיחררו" ההונגרים את צפון טרנסילבניה ומצבם הפוליטי של היהודים הדרדר במהירות עד שהגיע לשפל טרגי בשנת 1944 ב- 4.5.44 נעצרו כל יהודי סילאדי צ'ה שנותרו והועברו לגטו "נאג'בניה" וכעבור חודש הועברו לאושוויץ.
אמי גדלה באווירה פסטורלית של עמק סילאדי-צ'ה בקהילה האורתודוקסית הפכה לנערה מתבגרת ולאחר מות אביה ב-1937, ממחלת הסרטן, עברה לגור עם דודתה בבית הרופא הרנטגולוג המחוזי, כדי שתוכל להמשיך ללמוד ולהתפתח. לא היה ספר בספרייה הענפה של המשפחה אותו היא לא קראה. בגיל-14 הצטרפה לנוער ה"מזרחי" והייתה בין פעיליה המסורים ביותר. היא הייתה קשרית של הקבוצה גם כאשר הייתה הפלישה ההונגרית ב-1940. כשנה לאחר מכן, כאשר רוב הגברים הצעירים נעלמו מן האזור לעבודות כפייה ועלייה לארץ ישראל,  היו כל מוסדות התנועה בידי נערות ונערים בני 18 שנים.
נושי, כפעילה בתנועה, נעצרה והובאה לבית הכלא בבודפשט באשמת התארגנות לא חוקית ובגידה במולדת. המשפט התנהל בין מאי 1940 לראשית 1941. פסק הדין היה קשה!  שני נערים בגיל 18 זכו ל 18 שנות מאסר עם עבודת פרך, הנערות מתחת לגיל 18 שוחררו. נושי, אשר מלאו לה 18 בתום המשפט, נדונה ל- 4 שנות מאסר. אימה האלמנה מכרה את כל רכושם כדי לממן עורך דין אשר הצליח להוציאה מבית הסוהר. כאשר חזרו לסילאדי צ'ה הקפידו כולם לתת להן כבוד גיבורים, אפילו נערי התנועה ה"פשיסטית" באו לבקר והציעו להן מזון ועזרה אך הם סרבו. נושי יצאה לעבוד במתפרה וסבתי התחילה לבשל בבית עבור הפועלים שזרמו לאזור, בגלל המלחמה ועסקו בביעור היער. מצוקתן גדלה מיום ליום אך תמיד מצאו דרך עם תקווה חדשה. הכומר המקומי הציע להעסיק את אימי וסבתי בעבודת יד עבור הכנסייה (עד היום מונחים בכנסייה על כוננית עבודות יד של סבתי גובלנים וצאוורונים רקומים) ובתמורה הן קיבלו מצרכי מזון.
ערב הגירוש במאי 1944, שכן נאצי התדפק על דלת ביתן וביקש לדבר עם סבתי שרה. הוא הציע להחביא ולהציל רק אותה, "הבנות צעירות וחזקות הן יעמדו בזה" אמר, "בואי איתי בבקשה". סבתי בלי לחשוב לרגע ענתה: "לאן שייקחו את בנותיי שם אני אלך". למחרת היום, כאשר משאיות הפינוי הגיעו, כל הרחוב בכה. קשה היה להם להיפרד מאישה חכמה משכילה- סבתא שעזרה להם בכל ולראות אותן מובלות ללגר. ברכבת הגירוש רב הקהילה אמר תפילת פרידה מן נאמניו ומהחיים ואילו מילותיו: "עלינו להשלים עם רצונו של הקדוש ברוך הוא", אמר הרב, "עלינו לשמוח. אנו הולכים לקדש את שם אלוהינו. לא כל אדם זוכה להקריב את חייו למען שמו הקדוש. ברוך אתה אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לאהוב את שמו הנורא אשר היה ההווה ויהיה לקדש את שמו ברבים בלב שלם ובנפש חפצה ברוך אתה ה' המקדש את שמך ברבים. שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. נצח ישראל לא ישקר." זה היה ב- 2 ליוני 1944 שבועות, תפילתו של הרב שלמה זלמן אהרנרייך בן ה-84.
מכאן לרציף, לסלקציה, לפרידה מאמה, בלילה חשוך באשוויץ. מעתה, ללא הורים, בנות הרשקוביץ' קלרה ונושי לבדם בתופת. עזרה הדדית, עקשנות ואומץ, הרבה תקווה ונחישות היו נר לרגליהם.
סיפורים עצובים ונוראיים שמעתי עליה במחנות ובעבודות כפייה. שלוש פעמים עמדו בפני בור מוות או תור לעלייה לספינה טובעת. אך מישהו למעלה ברגע האחרון הציל אותם.  הם המשיכו את החיים הנוראיים כ-14 חודשים ושרדו. נושי שוחררה  ע"י חיילים בריטים בברגן ברזן, במשקל 30 קילוגרמים. אחרי השחרור הגיעו גם בחורי הבריגדה היהודית שעזרו להן המון. כ-4 חודשים נדרשו לאימי לעמוד על הרגליים ולהוסיף 2 קילוגרמים. אחותה קלרה החליטה להתחתן עם ניצול שואה סטפן אשר פרנק ולחזור להונגרייה.
נושי הרשקוביץ' לא רצתה לראות יותר את ביתי השכנים ואת נוף ילדותה אך היא הייתה חולה עדיין ולא היה מי שיתמוך בהחלטתה לעלות לארץ ישראל. בסוף 1945 חזרה עם אחותה ועוד 40 בנות למחוז ילדותה. אחותה הנשואה קלרה עברה לגור באודוורהי עם בעלה יורש אחוזה באזור. אימא עברה לגור בלקולוזואר, מקום מגורי אחיה אימרה אשר היה נשוי לאסתר שחזרה יחד עם אימא מברגן ברזן. לאחר לא מעט טלטולים התחתנה אימי עם גיסה – אחי אשת אחיה – שהוא אבי היקר!!!.
נולדתי להורים עם עבר שואתי עשיר במיוחד אך עם חיים מלאי תקווה אומץ ונחישות. החיים החדשים לצערם לא היו יציבים במיוחד. בהתחלה חיו בחברה סוציאל- דמוקרטית.  כעבור 3 שנים הקומוניסטים תפסו את השלטון. אבי כפרטיזן וכבן למשפחת פועלים זכה לעדנה. הוא נשלח ללימודים ועם הזמן מונה לנספח כלכלי חקלאי של רומניה בבודפשט, שם גדלתי רוב שנות ילדותי. ב-1956 עם פרוץ המהפכה בהונגרייה הוחזרנו לרומניה לקולוזואר. שוב החיים מתחילים מחדש במשטר חדש, בבית חדש, בשפה חדשה, בבית ספר חדש, אך להורי ולי אין כל קושי.
אבי ראה את הבאות והחליט שכולם עולים לישראל. בראשית שלח את שני אחיו עם משפחותיהם ארצה. הם קיבלו ויזה מהר בגלל קשרים של אבא במשרד החוץ. אחותו ומשפחתה ואנחנו יצאנו את רומניה רק ב-1958, לקראת חיים חדשים, שפה חדשה, משטר חדש. יצאנו בשמחה לקראת הלא נודע בארץ אבותינו ישראל. העלייה היתה משאת נפשה של אימי! האישה החלשה, החולה, הייתה לאישה נמרצת, עובדת קשה ושואפת לחיים חדשים. קליטתה היתה קלה. לא עבר שבוע ועם שש מילים שקלטה בעברית וידעה להסתדר. אבי שהגיע לארץ בגיל 40 מנספח כלכלי התחיל חיים חדשים כסבל בתנובה. שני הורי עמלו קשה כדי לספק לי את כל צרכי ונהנו הנאה גדולה. ואני הפכתי לנערה שתפקדה כהורה להורי.בימי ההולדת שלי מאז שאני זוכרת את עצמי אימי אמרה לי שהיא מרגישה שה' נתן לה את הכוחות כדי לשרוד את אושוויץ וברגן ברזן כדי שהיא תוכל להביא אותי לעולם. אני התינוקת הקטנה הענקתי לה את חייה בחזרה. אימי הדמות המשמעותית ביותר בחיי. בזכותה הפכתי לאישה, לאם, לסבתא שאני.
החינוך שקיבלתי ומסקנותיי מסיפוריה הרבים לאישה חזקה שהפחד הוא לא אופציה בשבילי כל דבר שרציתי, חלמתי, שהורי רצו – ניתן להגשים.
מותה לפני 14 שנים בהיותי כבר סבתא לנכדים השפיע עלי מאוד. השריון שהיא עיצבה בי נשר, הרגשתי שההגנה היחידה שלי אבדה. ההשפעה שלה עלי הייתה גדולה. היא זו שנתנה לי את הכוחות להצליח, להתמיד, לבנות משפחה, בית, לימודים, קריירה ובעצם להיות מי שאני. זה משהו שהצלחתי להכיל רק אחרי מותה.
אני מקווה שגם נכדיי ישכילו מסיפורה ותעודתי אותם יקבלו את האומץ, ההתמדה, השאיפה ,הרצון העז להצליח ולבנות ולממש את כל חלומותיהם.

מילון

אורתודוקסיה
זרם מרכזי ביהדות המודרנית, הממשיך לדגול באמונה המסורתית שהתורה שבכתב ויסוד התורה שבעל פה ניתנו למשה בהר סיני.

ציטוטים

”נצח ישראל לא ישקר “

הקשר הרב דורי