מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בארגנטינה בשנת 1952, בבואנוס אירס.

 

איך הגיעו יהודים רבים לשם? סבא וסבתא של סבתא שלי הגיעו מרומניה. לא היו להם חיים טובים שם. היהודים סבלו מאנטישמיות ונרדפו בלי סוף. בשנת 1915, לפני מלחמת העולם הראשונה, המשפחה מכרה את כל רכושה ועלו על אוניות שהובילו אותם לדרום אמריקה, ארגנטינה.

 

לממשלת ארגנטינה היה אינטרס למשוך מהגרים באמצעות חוקה המבטיחה שוויון לכל בן אדם וחופש דת. יהדות ארגנטינה היא הקהילה הגדולה ביותר באמריקה לטינית. הברון הירש היה יהודי עשיר, ודאג להקמת התיישבות חקלאית יהודית, באזורים שונים. זה נחשב בעיני רבים למאורע מרכזי בחיי הקהילה. רובם הגדול הגיעו ממרכז ומזרח אירופה, וגם מסוריה טורקיה ומרוקו.

 

רוב ילדי הקהילה למדו בשני בתי ספר, בבוקר בית ספר ממשלתי ואחרי הצהריים בבית ספר יהודי, כדי לא להתבולל. סבתא שלי הצטרפה בגיל 11 לתנועת נוער "החלוץ למרחב", המקביל של ה"נוער העובד" של היום. הלימודים בבית הספר היהודי והפעילויות בתנועת הנוער תרמו רבות לשימור המסורת, מנהגים לאהבת ארץ ישראל ובעיקר לחיזוק הזהות היהודית.

 

בשנת 1972 סבתא וסבא עלו ארצה והגיעו לקיבוץ אלומות, על מנת להגשים את הרעיון הציוני ולחזק את הרעיון הציוני וגם כדי לתקן את הטעות ההיסטורית של הסבים שהיגרו מרומניה לארגנטינה, מפני שלא הייתה קיימת מדינת ישראל.  

 

אני למדתי מכל הסיפורים של הסבים שהיתה להם ילדות קשה ולא היה קל להיות יהודי. הם עברו הרבה רגעים קשים בחייהם ולמרות כל המכשולים, הרוב עלו לארץ ישראל. הם זכו להקים מדינה יהודית ולחיות חיים בטוחים יותר.