מאגר סיפורי מורשת

שמי יוחנן, נולדתי בשנת 1951 בשכונת שפירא בדרום תל אביב, בן שני להורים ניצולי שואה מיוון. אוכלוסיית השכונה הייתה מורכבת רובה ככולה מעולים מיוון וטורקיה, והם הביאו אתם את התרבות הספרדית-יוונית-טורקית.

המקרר החשמלי הראשון

בשנות ה- 50 את המזון היו מאכלסים בבתים בתוך ארגז גדול שקראו לו מקרר. מקרר זה היה מקורר ומצונן בעזרת בלוקים של קרח שאותם היינו מביאים מבית חרושת לקרח שהיה בפינת הרחוב. את הקרח היינו מובילים הביתה בתוך תיק מבד גדול. בלוק הקרח הזה הספיק ל-24 שעות.

יום אחד אבי הודיע לנו שבקרוב יהיה לנו מקרר בלי קרח. כמובן שלא ידעתי על מה אבא מדבר, איך אפשר שיהיה מקרר בלי קרח, מה יקרר אותו? אבא המשיך וסיפר שחבר שלו שעובד בחברת המקררים "אמקור" יעשה לנו פרוטקציה ובמקום לחכות שנה עד להגעת המקרר, נחכה רק שישה חודשים. ביום בו אמור היה להגיע המקרר, כל השכנות מהצריפים הסמוכים לצריף שלנו הגיעו לראות את הפלא: מקרר שמקרר ללא קרח!

ואז סוף סוף הגיעה משאית קטנה עם מקררים והסבלים הורידו עבורנו מקרר. אך אוי ואבוי – המקרר לא עבר את דלת הצריף. הצריף שלנו היה "בית חכם" שעשוי מקרשים, אז אבא לקח מסור וניסר חלק מהצריף והרחיב את הכניסה, ובזכות זה המקרר נכנס הביתה. לאחר מכן אבא החזיר את הקרשים שהיו חלק מהקיר בעזרת פטיש ומסמרים. כשחיברנו את המקרר לחשמל שמענו פתאום רעש מוזר וזה היה רעש המנוע של המקרר. כל השכנות נכנסו למטבחון הקטן וכל אחת בתורה פתחה וסגרה את דלת המקרר וכל אחת מהן התפעלה מהאור שדלק מהמקרר ברגע פתיחת הדלת.

הגעתו של המקרר החשמלי הראשון לביתנו הפך להיות מבחינתי הצעד הראשון שלי לעולם המודרני. וזו היתה רק התחלה, בהמשך נעלמו גם העגלות והסוסים מהכביש.

היום אני מורה לנהיגה, המלמד את נערי ונערות ישראל נהיגה ומחנך אותם לתרבות והתנהגות נאותה בכביש. במהלך השנים הפכתי להיות אבא לשני ילדים וסבא לשישה נכדים ואני חי בעולם מודרני ומפותח יותר משמעותית מזה שנולדתי אליו.

הזוית האישית

סבא יוחנן: תכנית הקשר הרב דורי מחברת בין הדורות וזו התכנית הטובה ביותר שמעבירים היום בבתי ספר.

רום: החוויה שלי בתכנית יחד עם סבא היתה מאד מהנה וכייפית. אני חושב שזה חיזק מאד את הקשר שלנו.

יוחנן מטלון תרם סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים הבאים:

העלייה מסלוניקי 

שואת יהודי יוון בצל הקורונה 

המלאך שהייתה אמי