מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הצנחן והאחות

סבא יקי והנכדים אורי וליהי
הצנחן והאחות נישאים
סבא יקי מספר לנכדיו על קורות המשפחה

אבי ואמי, רגינה וישראל נחום נולדו בתורכיה. לפי הסיפורים של אבי היה לו מידע כי שורשי משפחתנו הם מצאצאי מגורשי ספרד. אבי ידע כי משפחתו נדדה לאחר הגירוש בכל אירופה, הגיעה לחצי האי קרים ומשם חצו את הים השחור והגיעו לתורכיה. המשפחה של אמי נדדה מספרד לאיטליה ולפני כמאתיים שנה עברו לתורכיה.

בשנת 1940, עם הגיעם של הורי לגיל עשרים החליטו (הם עדיין לא הכירו זה או זו) לעלות לארץ ישראל. הנסיעה הייתה ברכבת דרך סוריה ולבנון. לפני שעלו לרכבת התבקש אבי לשמור על אחת הבחורות ברכבת. הוא לא ידע כי בקשה זו תחולל שינוי דרמטי בחייו: הוא שמר על אותה הבחורה ושם התפתחה אהבה שהולידה חתונה. להוריי נולדו ילדים- אני הבכור ושתי אחיותיי, שרה ושוש.

תמונה 1

    תמונת ילדות 

סיפור העלייה של הורי אשתי, ציפורה ויחזקאל לינדר החל בפולין. הם עלו ארצה באנייה. אמה הייתה צריכה להינשא בנישואין פיקטיביים (לא אמיתיים)  וזאת משום שרק נשואים יכלו לעלות לארץ והיא הייתה רווקה. גברים רווקים יכלו לעלות ללא כל בעיה. הם השתתפו בהקמת קיבוץ חניתה במבצע "חומה ומגדל" בשנת 1938. לאחר מכן הקימו את קיבוץ כפר החורש. אשתי ואני היינו בתנועת הנוער העובד והלומד (התנועה המאוחדת) ולימים אחרי השירות הצבאי וההיכרות המיוחדת בינינו נישאנו והרי הסיפור לפניכם:

הסיפור מתחיל לקראת סוף השירות הצבאי שלי בצנחנים בשנת 1965 , במסגרת תרגיל צבאי גדול הטיסו אותנו לדרום הארץ ושם היינו אמורים לצנוח ולהתחיל את התרגיל. טרם הצניחה הייתה רוח מאוד חזקה, שלא אפשרה קיום הצניחה, אבל בגלל העובדה שהיה מתוכנן תרגיל גדול מאוד הוחלט להצניח אותנו על אף הרוח החזקה. ברגע שקפצנו מהמטוס הרוח החלה לסחוף את הצונחים ולא אפשרה צניחה בטוחה. אני ירדתי יחסית בסדר, אך כמה עשרות מטרים מהקרקע המצנח שלי נסגר מכיוון שצנחן שהיה מעלי הוריד את התרמיל עם הציוד על המצנח שלי. כתוצאה מכך ירדתי במהירות, נחבלתי בקרקע ושברתי את הרגליים ואת הגב. הכאבים היו נוראים והחובש הגיע אלי די מהר. הוא הזעיק אלונקאים (נושאי אלונקה) שהובילו אותי להליקופטר אשר פינה אותי בטיסה מהירה לבית החולים בבאר שבע.

בבית החולים עברתי מסכת (תהליך) של בדיקות וצילומים כדי לקבוע את חומרת הפציעה ואת דרכי הטיפול. אושפזתי במחלקה האורטופדית והאחות הראשית הייתה קצינה נחמדה שלא הכרתי קודם לכן. הלילה היה מאוד קשה, סבלתי מכאבים איומים ולא מצאתי תנוחה נוחה. תוך כדי סיבובים במיטה חלק גופי התחתון ירד מהמיטה וקיבלתי מכה בגב מהארונית שלצד המיטה. הכאבים היו נוראים וממש צרחתי מכאב. האחות האחראית במחלקה הגיעה אלי בריצה והזריקה לי תרופה נגד כאבים. מסתבר כי אותה האחות החליטה שהצנחן שטיפלה בו מוצא חן בעיניה והתחילה לתת לו יחס מיוחד. הקשר שהחל להתפתח בין הצנחן והאחות הוביל לחברות אמיצה בקיבוץ ובהמשך לנישואין מאושרים ולמשפחה שמחה עם ארבעה ילדים ושמונה נכדים.

תמונה 2
                         
תמונה 3

              הזמנה לחתונת הצנחן ואחות                                                                       מירה ואני כיום

תמונה 4

                                                                                                             שבט נחום

מהטלאי הצהוב למגן דוד כחול

נולדתי בשנת 1945 מספר חודשים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה ושלוש שנים לפני הקמת המדינה. חשוב לי לציין כי שני המאורעות ההיסטוריים הללו השפיעו על חיי היושבים בארץ. באופן אישי, שני אירועים נוספים הקשורים למאורעות הנ"ל עיצבו את אישיותי ואת השקפת עולמי כאן בארץ כיהודי וכישראלי.

האירוע הראשון התרחש בשנת 1956 בו נחטף ונרצח רועי רוטברג (שומר השדות בקיבוץ נחל עוז) על ידי מסתננים ערבים בגבול ישראל- עזה. אירוע זה התרחש כאשר אני ילד בן 11, והרושם האדיר שהותיר בי כילד התחזק בימים בהם בגרתי. ההבנה העמוקה כי אנו ורק אנו כישראלים וכעם חייבים להגן על המדינה למען קיומה והמשך חיינו כאן.

האירוע השני -משפט אייכמן שהתקיים בשנת 1961 ואני נער כבן 16. זוכר אני את שידורי הרדיו (אז עוד לא הייתה טלוויזיה) הנשמעים מכל בית בשכונה. קולו החודר והחד של הקטגור גדעון האוזנר נישמע בקול רם וברור המילים ועצמתם, התיאורים המצמררים של העדים… כל אלה… וההד נישמע ומורגש אצלי עד היום. כבר אז וברור לי עד היום ועד עולם כי להיות יהודי השייך לעם זה מבחינתי אין לו תחליף.

דומה כי סיפורו של רועי רוטברג ומשפט אייכמן הם בעיניי סיפורו של הדור שלי וחוויה מעצבת לכל יהודי וישראלי החי כאן.

פריצות דרך אישיות

סבא יקי: פריצת הדרך האישית שלי הייתה הקמת היאחזות והגשמת רעיון התנועה – להיות חבר קיבוץ. שנות הילדות והנערות שלי עברו עלי בתנועת נוער. בתקופה זו רכשתי ערכים חברתיים ופיתחתי את המעגלים החברתיים שלי. היינו קבוצה מגובשת והתגייסנו לצבא הקמנו היאחזות הלכנו לקיבוץ ומבחינתי זה היה אחד המעשים המשמעותיים בחיי.

אורי: אני רוצה להיות כבאי כי בכבאות אני אוכל להציל חיי אדם וגם בעלי חיים יערות טבע ונוף, וזאת פריצת הדרך שלי לעתיד.

ליהי: אני רוצה להיות וטרינרית כי אני אוהבת בעלי חיים ואשמח לרפא ולהציל את חייהם וזאת פריצת הדרך שלי לעתיד.

הזוית האישית

סבא יקי: מבחינתי התכנית מרעננת אותנו הבוגרים ובהחלט תורמת לידע הכללי של הילדים. הקשר בין הילדים והמבוגרים נפרס ומתפתח ככל שהמפגשים מתארכים. באופן אישי שמחתי מאד להשתתף בתכנית. הייתי שמח מאד אם תכנית הלימודים הייתה מצליחה לקיים מפגשים דומים על פני כל השנה ובשיתוף יותר ילדים ובוגרים במתכוננת דומה או שנה קבוצתית או פרטנית. בסך הכול היה כיף גדול. גליה- תודה על שיתופי בתכנית. אורי: היה לי כיף ומעניין לשמוע את הסיפורים מהתקופה הקודמת על חפצים וסיפורים אישים ששמעתי. ליהי: בהתחלה קצת חששתי כי לא יודעתי מה הולך להיות במפגשים. בהמשך היה נחמד מאד, למדתי דברים חדשים ושמחתי מאד שזכיתי להשתתף בתכנית. היה לי כייף עם סבא יקי.

מילון

חומה ומגדל
כינוי לסדרת מבצעי הקמה של יישובים חקלאיים יהודיים מבוצרים בארץ ישראל בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939) ומעט לאחריהם (מתוך: ויקיפדיה)

ציטוטים

”מהטלאי הצהוב למגן דוד כחול“

הקשר הרב דורי