מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1945 בירושלים. אני הבן הבכור ולי עוד 3 אחים. גדלתי בשכונת גאולה ברחוב עמוס. ביתי היה קטן אך היה בו כל מה שהיינו צריכים. אמי עסקה בהוראה ואבי היה עמיל מכס. אני דור שמיני בארץ ומשפחתי ירושלמית שורשית. אני גאה להיות צאצא של הגאון מוילנא.

את שנות ילדותי בירושלים אני זוכר כטובים מאד. למדתי בבית הספר היסודי "מעלה" שנחשב לבית ספר יוקרתי. למדו איתי אנשים מוכרים כמו: חיים באר ואמנון דנקנר. אני הייתי תלמיד ממוצע, הייתי צריך להכין שיעורי בית רבים ולא היה לי זמן למשחקים בחוץ. כנער הייתי חניך בתנועת "הצופים הדתיים", למדתי בתיכון בישיבת "כפר הרואה" ואת כתה יב' למדתי בקיבוץ סעד.

בשנת 1963 התגייסתי לצנחנים, לאחר כשנתיים התחתנתי עם אחותו של חבר לצבא שהיה השדכן. הייתי מבקר לעיתים בביתו בצפת והיינו יוצאים יחד לטיולים.

בשנת 1967 כשפרצה מלחמת ששת הימים הייתי בחטיבה 55 של הצנחנים שפרצה אל הכותל דרך שער האריות. הייתי מאותם בחורים שהגיעו לכותל והרב גורן תקע בשופר לידינו בהתרגשות רבה. הייתי צעיר אז, בן 22 בלבד ולא ידעתי שאהיה חלק חשוב מההיסטוריה של עם ישראל.

במהלך המלחמה לא יכולתי ליצור קשר עם משפחתי זמן רב, מיותר לציין שלא היו טלפונים בתקופה זו. אמי דאגה מאד ולא ידעה מה עלה בגורלי. יום אחד , אמי ארחה את כתב עיתון "הארץ" ,עוזי בנג'מין בביתנו שסיפר לה שראה את הצנחנים ברובע היהודי והם "מתים כמו זבובים". אמי נבהלה מאד ומיד הכינה חבילה עבורי ויצאה לחפש אותי מסביב לחומה של העיר העתיקה אך לא מצאה אותי. בתוך החבילה, שהיתה אגב, קופסת נעליים , היא שמה סוכריות גומי, חלווה, גרעינים ורחת לוקום. חבילה כזו היא היתה שולחת לי מדי שבוע כשהייתי ב"סדיר" , כי חזרתי הביתה רק אחת לשלושה שבועות. במהלך המלחמה נולדה לי בתי הבכורה אך לא ידעתי על כך. רק לאחר שהמלחמה הסתיימה יצאתי לחופשה והגעתי לבר מצוה של בן דודי ושם נודע לי על הולדת בתי . קראנו לה מוריה על שם הר המוריה, בו נמצא הר הבית שכבשנו במלחמה.

לאחר המלחמה, עברתי עם אשתי ובתי לגור בצפת במלון "הרצליה" שהיה בבעלות חמי וחמותי. המגורים שם היו לזמן קצר ועברנו לגור בירושלים בבית סבתי. לאחר הולדת בני השני עברנו לגור במושב משואות יצחק ועבדתי שם בגידולי שדה. אהבתי מאד את המקום, היה נחמד מאד לגדל שם ילדים נולדו לי בנים נוספים שהתחנכו במושב. שאיפתי  היתה לעבוד בשב"כ או במוסד אך התוכניות שלי השתנו בשל פניית חבר מהמושב שביקש ממני לנהל את בית ספר שדה "כפר עציון" ונעניתי בחיוב. לאחר שנה פנה אליי הרב נריה וביקש ממני לנהל את ישיבת "בר יוחאי" במירון. אשתי זהבה "קפצה על המציאה" כי רצתה לגור קרוב להוריה בצפת. וכך נשארנו לגור במירון במשך 37 שנים. כעת, לאחר שיצאתי לפנסיה אני גר בפתח תקוה ומשתדל להיות שותף לבניית ושיפוץ בית הכנסת הגדול בעיר שזמן רב היה זקוק לכך.

הזוית האישית

זאת היתה הזדמנות פז לשמוע את קורות חייו של חמי , זה עשה לי טעם של עוד. להרחיב יותר בנושאים אחרים ולראיין עוד בני משפחה מאותו הדור.