מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעירק בשנת 1938. 

בגיל חמש, ביום הולדתי, קבלתי מאבי מתנת יום הולדת טבעת יפה. התרגשתי מאוד והקפדתי לענוד את הטבעת. כעבור שנה הטבעת נעשתה קטנה הוריי ביקשו שאעביר את הטבעת לאחותי הצעירה ממני.

מאוד היה לי קשה להיפרד מטבעת זו, uהרבתי לבכות.

טבעת זו הייתה יקרה וחשובה עבורי. סבתי שמה לב שקשה לי להעביר את הטבעת לאחותי, והבטיחה לקנות לי צמיד זהב כשאעלה לכיתה א'. חיכיתי ליום מיוחד זה, וכשהגיע הרגע, אכן קבלתי מתנה צמיד זהב, סבתי ביקשה ממני לשמור על הצמיד, וביקשה ממני שאגדל ותהיה לי בת אעביר לה את הצמיד בירושה שיגיע הרגע בו היא תעלה לכיתה א'.

שמרתי על הצמיד מכל משמר ולא הורדתי אותו מהיד אף פעם. גם שעלינו לארץ ואסור היה להביא תכשיטים לארץ, סירבתי להורידו מהיד. למזלי לא בדקו אותי הערבים מאחר והייתי ילדה קטנה.

השנים חלפו, בגרתי וגדלתי והצמיד נהיה קטן בידי ונאלצתי להסירו. הקפדתי לשמור עליו.  

 

אחרי שנשאתי נולדו לי שני בנים, כמובן שקיוויתי שתיוולדי לי גם בת שאוכל להעניק לה את הצמיד בירושה. בהריון השלישי נולדה ביתי יפית  וכשעלתה יפית  לכיתה א' העברתי לה את הצמיד בירושה.

בקשתי ממנה שתשמור עליו ובבוא העת תעבירו לביתה.

ואכן כך היה, יפית שמרה על הצמיד.

יפית התחתנה וכשנולדה ביתה הבכורה שירה, היא העבירה לה את הצמיד בהגיעה לכיתה א'.

שירה נכדתי כיום בת 13, ואף היא יודעת שעליה לשמור מכל משמר על הצמיד ולדאוג להעבירו לבנותיה כאשר יעלו לכיתה א'.

לצמיד יש שתי משמעויות עבורנו: חפץ בעל ערך העובר בירושה בין הדורות.

בנוסף, גם סמל לשורשיות, ליציבות ונתינה.