מאגר סיפורי מורשת

סבתא חוי מספרת לנכדתה:

אני חוי פלדר נכדתו של רפאל כהן אביה של אמי.

כשסבא היה ילד קטן בין 6 הוא ומשפחתו גרו באיזמיר שבתורכיה. ביתם היה מוקף משפחות מוסלמיות, כדי לחגוג את החגים היהודיים היה עליהם להזמין לחג מניין של גברים כדי לקיים את התפילות . בכל חג התאספו בבית סבא קבוצה גדולה של יהודים שבאו אליהם לחג. בראש השנה הגיעו כל המשפחות לבית סבא ועלו לקומה השנייה של הבית ששימשה כבית כנסת לכל השבתות והחגים. כל המשפחות עלו לקומת בית הכנסת והחלה התפילה לראש השנה.

בתום התפילה ירדו כולם ילדים ומבוגרים, כדי לאכול את ארוחת החג ואת הנרות שדלקו אסור היה לכבות. פתאום הרגישו הסועדים ריח של שריפה ועשן ומיד עלו כדי לראות מה קרה? והנה לפניהם הנרות הדליקו בעזרת הרוח הקלה שנכנסה לבית הכנסת את כל הציוד שהיה שם וגם את ספרי התפילה.

הם התווכחו בניהם האם לחלל את החג ולכבות את האש, או לתת לה לדעוך ולעלות רק במוצאי החג. התקבלה החלטה שעולים רק במוצאי החג ואז הם ראו את כל הנזק שנגרם לכל מה שהיה בבית הכנסת. הכל נשרף פרט לספר התפילות לראש השנה.

מחזור תפילה

ספר זה נשמר אצל המשפחה של סבא שלי ועבר מדור לדור, סבא רפאל קיבל אותו מאביו ונתן אותו לאמא של סבתא שלי, שרה, והיא שמרה עליו לאחר שנהרגה נמצא הספר בין חפציה".

הזוית האישית

מעיין: הספר היום נמצא אצל סבתא חוי.

סבתא ואני