מאגר סיפורי מורשת

שמי מיקי רייכנטל נולדתי בשנת 1931 בכפר קטן בסלובקיה.

בבית גרו שתי משפחות, משפחה אחת הייתה של סבי ואחת שלי. אבי קיבל על עצמו את ניהול הבית והמשק. לא היו שם שכונות, היה הרבה בתים ושדות חקלאיים. אני זוכר את ארוחת השבת המשפחתית, שהתחילה רק כשסבא היה מתיישב אל השולחן.

בתקופת השואה הספקתי ללמוד רק שלוש שנים בבית הספר. כשהתחילה מלחמת העולם השנייה, והנאצים כבשו את סלובקיה, כל היהודים גורשו מהבתים שלהם. נאלצנו לנדוד ממקום למקום. בסופו של דבר נתפסנו על ידי הנאצים  והעבירו אותנו למחנה הריכוז ברגן בלזן בגרמניה.  את אבי הפרידו מאימא שלי, מאחי וממני. הרבה מבני משפחתי נספו בשואה. למזלנו נשארנו אני אמי ואחי  ביחד וניצלנו. לאחר שנגמרה המלחמה, חפשנו את אבי וכשמצאנו אותו החלטנו לעלות לארץ ישראל.

עליתי לישראל בשנת 1949 במבצע של "השומר הצעיר". הגעתי באנייה לעיר חיפה, ומשם עברנו  לבית ליד. עבדתי בכל עבודה שמצאתי, הכנתי מסמרים, בניתי את הגשרים בנהריה, תיקנתי אופניים ועבדתי בחקלאות, בגידול זיתים. לאחר מכן הגעתי למפעל במפרץ חיפה, שם ייצרו מסורים ומכונות.

בשנת 1950 גוייסתי לצבא וכשהשתחררתי, עבדתי אצל סטף ורטהיימר שהקים את "ישקר".

את יהודית, אהובתי, ואשתי,  הכרתי דרך אחי. הם קבעו ללכת לסרט והוא לא יכול היה להגיע, אז הלכתי במקומו ושם פגשתי אותה . לסרט קראו "חלף עם הרוח".

התאהבנו והתחתנו בנהריה, בבית כנסת מרכזי, באירוע קטן, שכלל משפחה ואת השכנים שלנו, שנכחו בחתונה בתור ההורים של סבתא כי הוריה לא היו בארץ.

רציתי להיות עצמאי, אהבתי את עבודות העץ, ולכן החלטתי להקים חברה המתמחה בכך. ויתרתי על משרת ניהול ב"ישקר" והחלטתי לממש את אהבתי הגדולה. לא היה לי כסף אך, התחלתי עם מחרטה שקניתי בתל אביב. לאחר התמקחות ארוכה עם המוכר, הגענו להסדר תשלומים חודשי. עבדנו במחסן מחוץ לבית עם עובד אחד, שמוליק, שהיה בא בבוקר והיה מייצר דיבלים. כך הקמתי בשנת 1960 עם אשתי יהודית, מפעל קטן לייצור כלים לעיבוד עץ. למפעל שהקמתי קראנו "דימר". האות הראשונה של בתי דורית, אשתי יהודית וראשי תיבות של שמי המלא, מיקי רייכנטל, מהווים את השם של המפעל. ברבות הימים המפעל התפתח מאוד וייצא מוצרים לחו"ל.

כיום יהודית ואני, פנסיונרים מאושרים בנהריה. יש לנו שלוש בנות: דורית, רעיה ואיריס. עשרה  נכדים ותשעה עשר נינים. אני גאה במשפחה שהקמנו יחד בכל מאודי.

הזווית האישית

מיקה הנכדה: למדתי המון על הילדות של סבי. על התקופה הקשה כל כך בשואה, ההישרדות והמשפחה שהוא איבד. התרגשתי מאוד לשמוע איך הוא הקים בישראל, משפחה והצליח בעסקים שלו.

סבא מיקי: שמחתי לשתף את מיקה, הנינה שלי, בהיסטוריה האישית שלי, והיה לי חשוב שהיא תשמע את הסיפורים כדי להמשיך את זה גם לדורות הבאים.