מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הציפייה בקולאשי וההגשמה בישראל

תמונה של שנינו משוחחים
תמונה של סבא אהרון
העלייה מברית המועצות לארץ ישראל (תחושות, ציפיות...)

אני סבא אהרון, נולדתי בברית המועצות לשעבר בגיאורגיה בשנת 1950, המגורים היו במושב שנקרא "קולאשי".

אני וכל המשפחה שלי היינו גרים ביחד במושב, ושמרנו את המסורת שלנו, את הכשרות שלנו, את הזהות היהודית, ולא החלפנו את השמות שלנו.

קצת על המושב קולאשי

קולאשי

"קולאשי (בגאורגית: კულაში) היא עיירה קטנה בנפת סמטרדיה שבמחוז אימרתי במערב גאורגיה. העיירה ממוקמת 5 קילומטר צפונית לסמטרדיה, ואוכלוסייתה מנתה בשנת 2002 כ-2,000 איש. בכפר היו: מפעל אריגה, ציוד לייצור מוצרי בדולח, ומתפרות, שאינן מתפקדות כיום. העיירה מופיעה לראשונה ברשומות כפייף של משפחת מיכאלדזה. בשנת 1961 היא קיבלה מעמד של עיירה (דבה)…בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים עזבו את העיירה מעל לכ-10,000 איש מיהודי גאורגיה, שהיוו את רוב תושבי היישוב, ועלו לישראל. ערב המהפכה היו בכפר שבעה בתי כנסת. בראשית 1953 פעלו בו ארבעה בתי כנסת בלבד".(ויקיפדיה)

סבא אהרון מספר: "זה היה מושב של 1000 משפחות בשמחה, בכל מקום, בכל סיטואציה היינו ביחד והייתה קירבה בינינו; בין הדודים, בין הבני-דודים והקהילה בכלל. בשעות הפנאי שיחקנו עשינו קצת ספורט, עסקנו קצת בתרבות. בבית הספר, היו לי הרבה חברים ובמיוחד התעסקתי בכדורגל והיה לי כישרון, הייתינ אחד מהטובים במושב שלנו. כבר בגיל 9 גיליתי את הכישרון שלי בכדורגל, שיחקתי בבית הספר וחוץ מהמשחקים בבית הספר היה לנו גם קבוצות. היה מגרש, היו לנו תנאים טובים".

 העלייה לישראל

סבא ממשיך ומספר על העלייה לישראל: "הייתה הרגשה שכולם היו מאוחדים. כל הזמן התפללנו ביחד. ההתרגשות הרבה ביותר הייתה כשקיבלנו את הויזה כדי לעלות לארץ ישראל, זה היה החלום שלנו, חלום של המשפחה שלנו.

הידיעה על ארץ ישראל

רצינו לבוא לארץ שלנו, אמנם החיים שם היו טובים אבל כל הזמן היה לנו בראש את הארץ שלנו, וכל הזמן היינו מתפללים: "שנה הבאה בירושלים". לא שמענו הרבה על ארץ ישראל, זה היה בזמן ברית המועצות, הכל היה סגור, אסור היה לעלות, ובשנת 69, יהודים בגיאורגיה הוציאו מכתבים למוסקבה, והם ביקשו לעלות לארץ ישראל, והיה קשה, קשה מאד, וקרה נס ו-18 משפחות מגיאורגיה עלו לפה. לא חשבנו לרגע, וכשקרה הנס והדלת נפתחה, אז התחלנו לעלות בלי לחשוב פעמיים.

לא הכרנו כלום בארץ ישראל. כשעלינו לפה, התחלנו ללמוד ואחרי שנה, שנתיים היה לנו כבר הרבה יותר קל ועכשיו הכל מצוין. אז נכון, לסבא שלי ולאבא שלי היה קצת קשה, אבל בשביל הנכדים שלי, בשביל הילדים שלי היה כבר קל, ברגע שעושים עלייה, למישהו צריך להיות קצת קשה.

תמונה 1

בזמני, אסור היה ללמוד תורה, עכשיו הכל פתוח, אבל לגיאורגיה, אנחנו לא רוצים לחזור, רוצים לשמור על קשר ולטייל מדי פעם כמובן.בתור יהודי, אני אומר, אין כמו ארץ ישראל.

הזוית האישית

לדעתי זו תכנית שמחברת ומעמיקה את הקשר בין הסבא לבין הנכד, ויחד הם מגלים דברים חדשים וחוזרים לילדות.

מילון

גיאורגיה
מדינה שנמצאת ביבשת אירופה, עיר בירתה היא "טביליסי" והיא גם העיר הגדולה ביותר, גיאורגיה הייתה בתקופת ברית המועצות בין השנים 1922-1991.

ציטוטים

”בתור יהודי, אני אומר, אין כמו ארץ ישראל.“

הקשר הרב דורי