מאגר סיפורי מורשת

סבתא יפה נולדה בברית המועצות, ההורים שלה היו ניצולי שואה שחזרו יתומים מהמלחמה, הם נישאו והביאו לעולם 4 ילדים בינהם סבתא יפה. לסבתא יפה הייתה אחות אשר נפטרה בברית המועצות הסבא רבא שלי (יוסף אברמוביץ) היה גדול מסבתא רבתא שלי ב – 20 שנה, לאחר המלחמה היה חשוב לקהילה להשאר יהודים ולכן הקפידו להתחתן בתוך הקהילה היהודית. סבא רבא היה אדם דתי מאוד, ציוני בנשמתו וחלומו היה להגיע לארץ ישראל, לארץ הקודש ולהקבר כציוני בארץ ישראל.

בשנות ה-70 ניתנו היתרי עלייה לעלות לארץ לישראל בצורה נרחבת יותר (חשוב לזכור שבשנים שלפני כן היה מאוד קשה להשיג אישורי עלייה לארץ ישראל) והמשפחה של סבתא החליטה לעלות לארץ ישראל, סבתא מספרת שהם ארזו את כל הבית והבית היה גדול, בית פרטי על שטח קרקע לא קטן,

את הכל ארזו והחלו את המסע, כל המשפחה עלתה יחד, סבא וסבתא רבא הילדים, אחים, נכדים… חלומו של סבא רבא אכן התממש וכחמש שנים אחרי העלייה הוא נפטר סבתא יפה הרגישה שהיא זו שחייבת לשמור על האחדות של כולם ותמיד הייתה שם בשביל הדודים שלי, סבתא רבא שנשארה לבד וכמובן המשפחה הגרעינית שלה שכללה את סבא שלי וכמובן אמא שלי ודוד שלי. סבתא מספרת שתחילת הדרך הייתה קשה , כעולים חדשים בלי שפה בלי בית, ללא רכוש, המעבר מבית פרטי לבית דירות היה מעבר חד, הייתה בעיית שפה, היה קושי כלכלי, הלם תרבות, הכל היה….

אחרי תקופה מסויימת הגיע גם חלק מהרכוש ששלחנו אבל מה שהבאנו לא לגמרי היה שימושי כאן הקושי יצר התמודדות, והיינו צריכים להתמודד עם הבחירה, ועם כל הקושי אומרת סבתא שהם קמו כל בוקר ואמרו תודה על מה שיש, סבתא מצאה עבודה כמנהלת חשבונות וסבא בתעשייה הצבאית, ושלמרות כל הקשיים הם הצליחו!!!!

הזוית האישית

הדר שפט: עניין אותי לחקור על עלייתה של סבתי לארץ ישראל.