מאגר סיפורי מורשת

למדתי בביה"ס הריאלי בחיפה, מכיתה י' למדנו בשיעור הנקרא גדנ"ע, שהיה הכנה לשירות הצבאי. בכיתה יא' היה לנו מחנה אימונים שהיה קשה לעומת הטירונות הצבאית. בתום לימודי, התגייסתי ובטירונות שנמשכה למעלה מחודש נקבע שאצא קורס מ"כ (מפקדת כיתה), לא הסכמתי לבחירה זו. בפגישה עם קצינת חיל נשים "דינה ורט" הצלחתי לשכנע אותה שבהיותי בוגרת מגמה מזרחנית אשלח אל המודיעין. לאחר הטירונות עברתי תקופת השהיה וגרתי בבית חיילות בתל אביב. באותה עת פרץ מבצע קדש מלחמת סיני, שבו עברתי לגור בבית דודים של אימי במגמה לעזור להם בזמן המלחמה. המלחמה הייתה קצרה ובסופה קיבלתי את אות סיני (כל מי ששירת בצבא בזמן זה קיבל).

זמן קצר אחר כך שובצתי לשרת בממשל הצבאי בצפון. מיקומו של הממשל היה צפונה לפיקוד צפון ושכן בנצרת עילית. בשירות זה זכיתי להכיר את ישוביי  בני המיעוטים (ערבים סונים, ערבים שיעים, ערבים נוצרים, דרוזים וצ'רקסים). הממשל הצבאי היה אחראי על כל היישובים בצפון והריכוזים היו בגליל המערבי, המזרחי ובשפרעם. במפקדה בנצרת עילית הייתה תיקייה של חלק גדול של ערביי ישראל, התיקים נוצרו מבקשות נשק של ערבים, ממעשי פשע ותלונות למשטרה. לממשל היה קשר שוטף עם השייח'ים שבראש הישובים הערביים. בעונה זו של השנה (ערב כריסמס) היה המושל הצבאי עורך ביקורים בכפרים הערבים. הממשל הצבאי היה דבר לא אהוד "שנוא" אף יותר מכך. הוא מנע מהתושבים הערבים תנועה חופשית. כל מעבר מאזור לאזור היה כרוך באישור צבאי. המשמעות הייתה הגבלות תנועה חמורות ופגיעה במעמד התושבים.

כמה שנים לאחר מכן בוטל הממשל הצבאי. הממשל הצבאי על ערביי ישראל היה ממשל צבאי שהשליטה מדינת ישראל על היישובים הערביים שבשטחה, החל משנת 1948 ועד לביטולו בשנת 1966.

הזוית האישית

למדתי על שרותה הצבאי של סבתא , על השתתפותה במבצע קדש והשרות שלה בממשל הצבאי.