מאגר סיפורי מורשת

במלחמת כיפור המשפחה שלי כולה היתה בבית הכנסת. לא תארנו לעצמנו מה הולך לקרות בעוד רגעים אחדים. בבית הכנסת ופתאום בשעה 14:00 הייתה אזעקה ולא ידענו מה קורה ואחים שלי ואבא שלי הגיעו הביתה בחיפזון. היינו מופתעים לחלוטין.

אחים שלי, שהיו בערך סביב גלאי ה- 22, התארגנו באופן מיידי ונסעו לפלוגה שלהם. לנו בבית ובכלל לכל העם היתה הרגשה נוראית. אחותי מחו"ל שהייתה בתקופה בארץ לעבוד בה, נאלצה לעזוב באופן מיידי את הארץ וכל מי שלא היה אזרח היה חייב לעזוב את הארץ מיידית.

במשך שבועיים לא ידענו מה קורה עם האחים שלי. זה היה מצב נורא ואיום. דאגה איומה לגורלם.

אחד היה בחיל שריון – טנקיסט.

והשני היה בחיל ההנדסה.

והאח השלישי שלי היה חייל צעיר בחיל משמר הגבול.

ההמתנה עבורנו הייתה קשה מאוד. התקופה הייתה בלתי נסבלת בגלל שהרבה חיילים לא חזרו מהמלחמה. אחד האחים שלי היה נעדר המון זמן כי הטנק שלו נשרף. ולא ידענו עליו כלום.

בתום המלחמה, אחרי כשבועיים, מצאו את אח שלי. הוא נמצא במקום אחר, ובפלוגה אחרת לגמרי. הוא נשאר בחיים!!!

אבל לצערי הגורל רדף אחריו ולאחר שנתיים בשנת 1975, אחי נהרג בתאונת עבודה. אחי עבד בקצ"ח באשקלון. הוא נפל מגובה 19 מטר ונהרג. הוא היה בן 26 במותו.

הזוית האישית

אני סבתא פיה משתתפת זו הפעם השנייה בתכנית. עם נכדתי הגדולה אור, לא כתבתי סיפור, אך הפעם היה לי חשוב לכתוב על אחי ז"ל ולתעד את סיפורו. מאוד נהניתי בתכנית, יצרתי קשר מיוחד עם תומר הנכד שלי. לתומר אחות תאומה בשם יובל, והיא הגיעה רק למסיבת הסיום. רציתי לתת לתומר את המקום האישי שלו.