מאגר סיפורי מורשת

ילדות בצל הפדאיון

שמי גבריאל רב (רבוך).

נולדתי בשנת 1955 בישראל. הורי הגיעו לארץ באותה תקופה.

בשנות ילדותי הראשונות התגוררנו בבית הדר/ גאיה באזור אשקלון, במחנות שהוקמו לעולים החדשים.

המצב הביטחוני באזור היה קשה, ובסביבות 1956 היו חדירות רבות של פאדיונים (מחבלים) אשר היו פורעים ביישובי האזור, ביישובים הקרובים לגבול, ובעולים החדשים.

באחד המקרים הסתיימה אחת החדירות האלה ברציחתו של אחד העולים. דבר זה גרם לפניקה מרובה לכל הישוב של העולים, בו גרנו. כל בית אב קיבל לידיו נשק להגנה עצמית על משפחתו וכמובן בלילות האבות היו מבצעים שמירות סביב הישוב. לאחר האירוע הורי החליטו שהם לא נשארים בישוב בית הדר/ גאיה  וביקשו לעבור לאזור אחר. הוחלט להעביר אותנו לתוך אזור שהוא מיושב וקרוב לעיר רחובות. שם הישוב היה "קובבה" על שם כפר ערבי שהתפנה במלחמת העצמאות. שם הורי קיבלו צריף מעץ עם שירותים שהיו מחוץ לבית, כמובן. באותו ישוב האבות שמרו על הכפר עם נשק שסופק להם (שהיה רובה צ'כי).

לאחר תקופה של שנתיים החליטו על הקמת נמל באשדוד וגייסו את אבא שלי לעבודות הקמת הנמל. מאחר שבאותה תקופה לא היו כבישים אלא דרכי עפר מאזור רחובות לאשדוד, ולא הייתה דרך שאבי יוכל להגיע לעבודה, עברה המשפחה שלנו לאשדוד לצמיתות.

מזכרת מבית הורי

לפני מותם של סבא וסבתא שלי, בשנת 1991, החליטה אחותי, זיוה, לצייר פורטרטים שלהם. הפורטרטים האלה נשמרו במשך שנים בביתי ונשכחו. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי התבקשתי להביא חפץ מזכרת מביתי. הלכתי וחיפשתי בכל חדרי ביתי והמחסנים שלי ולפתע מצאתי את הפורטרטים האלו שנשתמרו. הבאתי אחד מהם לתיעוד. לאחר שהחזרתי אותם לביתי החלטתי למסגר אותם ולתלות אותם בביתי.

הזוית האישית

סבא גבריאל: זכיתי בשעות איכות עם נכדי ים ובזכותו מצאתי את הפורטרים של הורי.