מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הפציעה בלבנון

אני גאיה עם סבתא פנינה
סבא מיכה בקורס קצינים
שירות מילואים בלבנון

מלחמת לבנון

סיפורו של סבא מיכה בהט, שהיה קצין מילואים בלבנון. אירוע שהתרחש לאחר מלחמת לבנון הראשונה, שנקראה בפי כל "מלחמת שלום הגליל".

המלחמה פרצה ב- 6.6.1982, והתרחשה בין ישראל לסוריה ולארגוני טרור פלסטינים שישבו בלבנון וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות. הסלמה בגבול הלבנון בעקבות התנקשות בשגריר ישראל בממלכה המאוחדת.

סבא מיכה מספר:

יצאתי לשירות מילואים והפעם על אדמת לבנון. לאחר תום מלחמת שלום הגליל, טרם יציאתי למילואים האלה, התחילו לי פרפרים בבטן, לפי החדשות התוודעתי לסכנות האורבות לי בשירות מילואים זה. ואולי כי השארתי בבית את אשתי עם חמשת בניי.

ארגון "פתח" התעורר מההלם הראשוני שלו, שלאחר מלחמת שלום הגליל והתחיל לפגע בכוחות צה"ל ע"י היתקלויות ופיגועים. חששות גדולים ליוו את הרגשתי, שהפעם זה לא הולך להיות חלק.

המשימה של הכוח שלי, הייתה לאבטח את המתקנים בנחל הזערני.

הוטלה עלי משימה, שלאחריה אשוב למאהל ולא אצא לטיולים בלבנון כפי, שהייתי נוהג לעשות. דבר, שהיה מקובל מאד. המצב התחיל להיות די מסוכן ולכן לא כדאי להתגרות בגורל.

ב- 26.12.1982 קיבלתי הוראה ממפקדת הגדוד, שעלי להחליף קצין שיוצא לחופשה.

הפלוגה חנתה בצד השני של העיר צידון. נאמר לי שכוח מהפלוגה, שאני אמור להצטרף אליה, יגיע בשעות הבוקר לאסוף אותי להחלפת הקצין. אך לרוע המזל הוא הגיע רק לפנות ערב.ניסיתי לזרז את החיילים לפעילות שהוטלה עלינו כשעדיין יש אור.

הם אמרו לי: "אין לך ממה לחשוש, אנחנו יום יום מסתובבים בצידון ואין ממה לפחד".

בסופו של דבר יצאנו עם חשכה לצד השני של העיר צידון, שם ישבה הפלוגה.

בעוברנו על הכביש, שבמרכז צידון, נפתחה עלינו אש ממרחק של 10-15 מטר.

אני נפגעתי מיד. החיילים, שהיו איתי על הקומנטקאר, שנשמעו כגיבורים של ממש כשהם באו לקחת אותי, היו בהלם מוחלט ולא ידעו מה לעשות כשהאש נפתחה לעברנו ולא פסקה בהמשך הדרך. עדיין הייתי בהכרה ולכן יכולתי לצעוק אליהם, שיגיבו באש למקור הירי, ולנהג שנעצר בגלל פנצ'ר בגלגל, שנעצר מכדור שנורה לעברנו, בשארית כוחותיי צעקתי "המשך בנסיעה". לאחר 200-300 מטר נעצר הרכב שלנו. הגיע כוח חילוץ, שהוריד אותי מהרכב והתחיל לטפל בי.

נפצעתי מכדור, שחדר ליד ימין ויצא ליד עמוד השדרה. בדרכו הכדור שבר מספר צלעות וריסק לי את עצם השכמה הימנית. בשלב זה, הפגיעה הוגדרה כקשה, היות והפסקתי לנשום. הריאות שלי היו מלאות בדם.

הרופא, שהיה לידי עשה את הטיפול הראשוני, והזעיק מסוק לחלץ אותי מהשטח. לאחר שעה וחצי הוא נחת ולקח אותי לבית החולים רמב"ם בחיפה. הוכנסתי לניתוח מידי. שכבתי שלושה ימים בטיפול נמרץ ומשם עברתי למחלקה להמשך טיפול, שנמשך חודש וחצי.

כשהחלמתי חזרתי הביתה. לשמחתי התגברתי על הפציעה והמשכתי לתפקד כמעט כמו לפניה.

סבתא פנינה מוסיפה: "בכל פעם, שסבא היה יוצא למילואים, כמו כל אישה שבעלה יצא למילואים, היו מתגנבים דאגה ופחד, שמשהו יקרה. כתוצאה מכך היו לי קשיים להרדם בלילות. לא ביטאתי את חששותיי בפניו, אך בסופו של דבר זה פקד גם את משפחתנו.

הייתה טעות איומה במסירת ההודעה ע"י קצין העיר קריית שמונה. ההודעה הייתה שגויה, מבהילה ומפחידה, כאילו, שאלו רגעיו האחרונים. התחילו לזרז אותי, שאתארגן מהר ואצא למונית, שחיכתה להסיעני לרמב"ם. המצב האמיתי היה הרבה פחות חמור מהדיווח. באמצע הלילה הגעתי לבית החולים והתעודדתי מאד. בשיחה עם הרופא נאמר לי, שאין סכנה לחייו והכל עניין של זמן ויהיה בסדר.

מבחינה משפחתית היה קשה לעכל את האירוע וכל בן מחמשת הבנים שלנו הגיב בדרך שונה. חלקינו היינו מאד מבוהלים, אבל סמכנו מאד על אבא שלנו ועל כוח הרצון להתגבר על הפציעה שלו".

סבא מיכה תרם סיפור נוסף לתכנית הקשר הרב דורי. לקריאתו לחצו כאן

הזוית האישית

גאיה: היה לי כייף מאוד לעבוד עם סבתא, ולהביא את אחד האירועים הקשים שעברו על משפחתנו. הכרתי סיפור חדש על סבא שלי שלא ידעתי עד עכשיו.

פנינה: אני חושבת שהקשר הרב דורי – חשוב ומשמעותי, בעיקר לחשיפה ולהכרת ההיסטוריה של המשפחה ודרך הסיפורים ניתן להכיר מעט את ההיסטוריה של מדינת ישראל. המפגשים מקרבים בין הנכדים והסבים. קירבה שיש לה ביטוי ערכי וחשוב להמשך הדרך.

מילון

פנצ'ר
תקר

קומנדקאר
רכב צבאי

ציטוטים

”צריך לפתח כוח רצון ואז מתגברים על רוב המכשולים“

הקשר הרב דורי