מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאל לוקס, נולדתי בעפולה שבעמק יזרעאל, וגרתי בקיבוץ הזורע יחד עם הורי שהיו ממייסדי הקיבוץ. בשנות בית הספר היסודי למדתי בקיבוץ. ולאחר מכן ב"מוסד" החינוכי שומריה בקיבוץ משמר העמק.

בשנת 1963 התגייסתי לצבא ושירתי בסיירת אגוז, שבסיסה היה בנצרת. בכל יום היינו יוצאים לסיורים בגבול הישן בצפון, ושכבנו במארבים בלילות. במלחמת ששת הימים, הייתי כבן 22 ושרתתי במילואים בחטיבה 3. מפקדת החטיבה הייתה בראש פינה. בתחילת המלחמה ישבנו במקום בו נמצא כיום מושב אלמגור.  מטרתנו היתה לכבוש את רמת הגולן, להרחיק את הסורים מהגבול, ולהביא בטחון ושקט לישובי הגליל התחתון.

עם תחילת המלחמה ירדנו מאיזור אלמגור לירדן, חצינו את הנהר בעזרת חבל שהיה מתוח מעל המים, וכמה חיילים איבדו את הנשק שנפל לנהר. התקדמנו לכיוון רמת הגולן, והגענו למוצב סורי באזור הבטחה. מצאנו בתוך העמדות אוכל חם ופינג'נים עם קפה חם, עדות לכך שהסורים ישבו במקום עד שהגענו. הסורים נבהלו וברחו טרם בואנו והשאירו את המקום נטוש. המשכנו הלאה בצעידה רגלית על הכביש העולה לרמת הגולן. אחרי הליכה של כמה שעות, הגענו למוצב שנקרא גבעה 62. גם מוצב זה היה ריק מחיילים סורים, שכנראה כבר הספיקו לברוח ולנטוש את המקום. המשכנו להתקדם צפונה, והגענו לצומת ווסט, במקום היו בתי אבן סורים נטושים, נכנסנו אליהם ונשארנו שם לישון ולאגור כוחות. לאחר זמן מה המשכנו להתקדם והגענו לתל אביטל (הר אֲבִיטָל הוא הר געש רדום השוכן ברמת הגולן, מערבית לגבול הסורי. בערבית נקרא ההר "תל אבו נידא"). נשארנו במקום כשבועיים,ערכנו משם תצפיות ושמרנו על הגבול, ומכיוון שהמקום גבוה , היה לנו יתרון אסטרטגי, על הסורים. מהר אביטל עלינו למוצב החרמון. אחרי שהייה במוצב החרמון שהיה הנקודה הצפונית ביותר, ירדנו לכפר הדרוזי מסעדה ושם נשארנו עד תום המלחמה ועד ששחררו אותנו.

סבא אריאל בתקופת מלחמת ששת הימים

הזוית האישית

גפן: היה לי כיף ומסקרן בנסיעה לבית התפוצות. למדתי על מלחמת ששת הימים ונהניתי לעבוד עם סבא שלי.

טאדיק: היה לי כיף להכיר את אריאל סבא של גפן ולמדתי על הזמן שהיה בצבא.

אריאל: היה לי כיף לעבוד ולבלות עם גפן וטאדיק וקצת להכיר את בית הספר בו הם לומדים.