מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הפולקלור התימני – אהבתי הגדולה

יונה ושושנה
אני וסבתא יונה
הדרך מעדן גלגולים ותחנות בדרך להתיישבות בארץ.

שמו את הכל, גם אימי שמה את התכשיטים, אך השאירה לעצמה מעט מאוד (היא החביאה על גופה קצת מהתכשיטים) כך ניצלו את התמימות שלנו.

זו הייתה משאלת ליבנו לעלות לארץ ישראל… ולבסוף טסנו והגענו למחנה העולים עין שמר ושם חילקו כמה משפחות באוהל אחד.. חילקו לנו תלושי אוכל והיינו צריכים לעמוד בתור עם התלושים בשביל לקבל אוכל. היינו שלוש אחיות, אני האמצעית בינהן.
הייתה לי אחות יותר קטנה ממני והיא הייתה בבית התינוקות ואימי הייתה הולכת להניקה ולדאוג לצרכיה. באחד הבקרים היא באה להניק אותה, התינוקת נעלמה. אימי צרחה ובכתה ולא עזר לה כלום ואמרו שתינוקת נפטרה. לא ידענו מה  לעשות כי לא ידענו את השפה ולא היה מי שיעזור ואחרי שבועיים שלושה גילינו שעוד כמה תינוקות נעלמו בצורה זאת. מה שניקרא "ילדי תימן האבודים". אחרי כשנתיים שלוש שנים בערך היינו בכמה מפגשים בחזרה אימי הייתה שואלת אותנו בתימנית איפה בתי הקטנה שקראו לה עידה, על שם החג שנולדה בו, הכאב של אמא היה רב.
ממחנה עין שמר לקחו אותנו למעברת צמח ליד הכינרת, אבי עבד בדיג שידרגו אותנו ואנחנו כבר גרים כל משפחה בצריף. בינתיים אימי ילדה תאומים את משה וישראל  והחיים לא היו קלים. בהמשך האנשים שהיו גרים בצמח והיגיעו לשם לפנינו, התנגדו נחרצות לתימנים, העולים החדשים שהיגיעו לצמח. בלית ברירה העבירו אותנו לאליקים ואמרו שזה מקום מתאים לתימנים.
מושב אליקים, זה היה מושב עם יותר אבנים מאשר אדמה. התחלנו לעבוד"בחקלאות" וחילקו לנו פרד ועגלה לכל שתי משפחות. כשאבי התחיל לחרוש עם המחרשה, לי ולאחותי נתנו סל גומי גדול לאסוף את האבנים ולשים בערמה ככה עזרנו לאבי לחרוש כל הזמן אספנו את האבנים, לא היה לזה סוף.  היה לנו מטעים של שזיפים, ענבים, זיתים. בהמשך היה לנו גם לול תרנגולות לביצים וכמה עזים וכמה כבשים.
אני למדתי במושב עד כיתה  ח'  ושנתיים בתיכון ערב. עם השנים, גדלה המשפחה ונוספו עוד שני בנים רפאל ויפתח מנצור והיינו משפחה ברוכה בת 9 נפשות ועדיין לא היו לנו חיים קלים.
היו כל מיני פעילויות במועדון בערבים ולפעמים התלוויתי לאימי לחגיגות ה"חינה" שהתקיימו במושב ומשם באה אהבתי הגדולה "לפולקלור התימני". בהמשך זה היה בתקופת בה הייתי בגיל הארבע עשרה בערך. עבדתי בכל מיני עבודות גם בקיבוצים וגם במושבה ביקנעם.
בהמשך הכרתי את בעלי יחיאל דנין שהוא בן מושב. גם הוא עבר את מה שאני עברתי. לאחר תקופת חברות התחתנו ונולדו לנו ארבע ילדים. בעלי עבד בחברת "אגד", כמעט ארבעים שנה.
אני ממשיכה לעסוק בפולקלור התימני, אני רוקדת ושרה עם להקה תימנית מאליקים, ללהקה שלנו קוראים "להקת מגידו". בנוסף אני מעבירה ערבי "חינה" כמו שנהגה אימי ז"ל. אני מאוד אוהבת את הפולקלור שלנו.
אני  גרה ביקנעם עילית, נשואה ליחיאל דנין. יש לנו ארבע ילדים וברוך השם נולדו להם 11 נכדים מקסימים.
הנינים שלנו !

מילון

ילדי תימן החטופים
הוא כינוי לפרשת היעלמותם של פעוטות בני עולים חדשים, בעיקר מתימן, בין השנים 1954-1948. ביסודה של הפרשה עומדת טענתם של הורים רבים כי ילדיהם נעלמו בלי שקיבלו כל מידע מוסמך מה עלה בגורלם.

"פאנה"
"פאנה" שזה נסיכה בתמנית

ציטוטים

”זו הייתה משאלת ליבנו לעלות לארץ ישראל...“

הקשר הרב דורי