מאגר סיפורי מורשת

שמי קמי הרמן ואני סבתא של תמר הרמן. נולדתי בארץ ישראל בעיר צפת. אבי יוסף לוק נולד במרוקו ואמי לונה לבית חדד נולדה בתוניס. משפחתי ואני גרנו בצפת בבית ערבי שננטש ותושבי העיר יישבו את הבתים הללו. בבתים האלה לא זרמו מים ולא היה חשמל.

מי הגשמים נאגרו בבאר גדולה מתחת לבית והמים זרמו ממרזב מהגג אל תוך הבאר. בעזרת דלי וחבל שאבנו מים מן הבאר לכיבוס כביסה, לשטיפת הבית והחצר, ולשימושים רבים חוץ מאשר שתיית המים. לאחר כמה שנים חיברו את ביתנו למערכת המים והביוב, ומים זרמו בברזים.

זכרונות מעששית

גם חשמל לא היה בבית והשתמשנו לתאורה בנרות ובעששיות. העששית הייתה כלי קיבול שממלאים אותו בנפט, שמים בתוכו פתיל שמדליקים אותו ומעליו מנורה עשויה מזכוכית השומרת על הפתיל הדולק שלא יכבה. לפעמים היה עולה עשן קל וריח לא נעים של נפט, אך העיקר שהיה אור. עם רדת החשיכה היינו מדליקים את העששיות בבית כדי שהבית יואר במלואו. לאור העששית הכנו שיעורי בית, תפרנו, קראנו בספרים וכל מיני עיסוקים לאחר רדת החשיכה. העששית ניצבה על שולחן גבוה כדי להאיר את כל החדר. החדר היה מואר בחלקו והשאר היה חשוך, כי העששית היתה קטנה והחדר היה גדול.

בילדותי שיחקתי עם אחי ואחותי משחקי צלליות כשידי היו קרובות לעששית והייתי עושה תנועות בידיים, הצל היה נופל על הקיר. היו גם רגעים מפחידים כמו למשל קולב שעליו היה מעיל ולאור העששית ניראה כאיש עומד מאיים, וכל מיני חפצים שלאור יום נראו אחרת מאשר לאור העששית.

כשהייתי בכיתה א' סוף סוף הגיעה חברת החשמל וחיברה את הבית שלנו לחשמל. היתה התרגשות גדולה בבית וחיינו השתנו מקצה לקצה. קנינו מכשירי חשמל כמו למשל מקרר, טלויזיה תנור אפייה, מאוורר, דוד לחימום המים במקלחת, וכמובן נורות חשמל שהאירו את הבית באור יפה בהיר  וכיפי.

עד היום כשאני רואה עששית, אני נזכרת בילדותי הרחוקה וחושבת איך היום היינו מסתדרים ללא חשמל. זה הרי נראה לנו בלתי אפשרי.

הזוית האישית

תמר: היה לי ממש כיף לשמוע על חוויותיה של סבתי מהעבר בילדותה ויצא לנו להפגש הרבה יותר בזכות התכנית.

כרמלה: לי היה מאוד נעים לעבוד עם נכדתי תמר, לספר על ילדותי הרחוקה, ולתאר חויות עבר לנכדתי. כמובן שהיה כיף להיפגש ולהמשיך את הקשר הרב דורי.