מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העקשנות משתלמת – משפחה ש"כמעט ולא הייתה"

בר וסבתא יונית
ארבעה דורות למשפחת קלפר
בזכות הזוג הצעיר מרדכי וזיסל קלפר שהתעקשו להגיע לארץ קיים היום שבט מכובד

העקשנות משתלמת – סיפורה של משפחה ש"כמעט ולא הייתה"
 
אני בר גויכמן תלמידת כיתה ה'1 בבית ספר גוונים בגדרה, בתם של כרמית וואדים גויכמן.
 תמונה 1
 
את הסיפור הבא שמעתי מפיה של סבתי יונית ארבל ביתה של חנה לבית קלפר.
תמונה 2
 
סבתא רבא שלי חנה לבית קלפר נולדה ב 10.3.1933 בגליציה שבפולין. בת בכורה למרדכי וזיסל גלינר.
בראשם של בני הזוג הייתה מזה זמן רב המחשבה לעזוב את פולין ולנסוע לפלשתינה. ארץ חדשה, חיים בקרב יהודים ללא גויים רבים מסביבם.
כשהייתה הילדה חנה בת שלוש הצליחו סוף סוף להגשים את רצונם, לאחר וויכוחים רבים עם בני המשפחות הגדולות עליהן נימנו. "משוגעים", " חסרי אחריות ", " מי לוקח ילדה קטנה למדבר ?" 
אלו היו הדברים ששמעו מכל בני המשפחה מכרים ושכנים.
 
כשהבינו בני המשפחה שהזוג מתעקש ולא מתכוון לוותר על הרעיון הציעה הסבתא לגדל את חנה הקטנה בעצמה בפולין. ההצעה הייתה שההורים ייסעו ולאחר שיתאקלמו בפלשתינה יישלחו להם את הילדה. כל כך חששו שם ממה שיקרה כאן בפלשתינה. אך דבר לא עזר.
בני המשפחה שם בפולין חששו לגורלם הם אם ידעו השלטונות בפולין שבן משפחה עוזב לפלשתינה לפיכך החליף מרדכי את שם משפחתו ואימץ לעצמו את שם הנעורים של אימו וכך הפכה ביום אחד המשפחה הצעירה ממשפחת גלינר למשפחת קלפר . לאחר שקיבלו את אישור השלטונות לעזוב הייתה הפרידה קשה .
 
השנה 1936 מרדכי וזיסל בלוויית חנה הקטנה עלו לרכבת ומשם לאוניה ולאחר מסע ארוך הגיעו לפלשתינה והועברו למעברה בעתלית. מעברת אוהלים, קור, חום, ללא מזון בקושי הצליחו לשרוד. במשך 3 שנים חיו בתנאים לא תנאים. אנשים שבאו מפולין ממשפחות מבוססות ואפילו עשירות חיו כאן באוהל רעוע, בחוסר כל, אך לא התייאשו. עבדו בכל עבודה, צמצמו את הוצאותיהם והצליחו באיזשהו שלב לעזוב את המעברה ולעבור לתל אביב. שם גרו בחדר ששכרו אצל שאישה נחמדה שלרבות הימים הפכה לבת משפחה.
תמונה 3

בפולין בני המשפחה הנותרים שחששו לגורלו של הזוג הצעיר וביתם התחילו להרגיש את הרדיפות והסבל של יהודי פולין.

איש מהם לא שרד את השואה

 
סבתא יונית מספרת:
"כילדה, נכדתם של זיסל ומרדכי ובתה של חנה הקטנה הכרתי חברים ומכרים של סבא וסבתא. על ידיהם היו צרובים מספרים. לא הבנתי מה משמעותם. כששאלתי מהם המספרים תמיד הושתקתי.
עם הזמן כשגדלתי התחלתי להבין. יחד עם ההבנה התחילו לבוא השאלות. " איך אתם יודעים שכולם ניספו? " סבא שלא כל כך רצה לדבר הבין שלא ארפה והתחיל לספר.
 
הגיעו שמועות על מה שקורה באירופה בכלל ובפולין בפרט, אבל אף אחד לא האמין או לא רצה להאמין.
אחרי המלחמה התחילו להגיע ניצולים. כל ניצול שהגיע היה פתח לתקווה אולי הוא שמע ,יודע , ראה מה עלה בגורל יקירינו. כל ניצול שהגיע היה גם מקור לאכזבה ולאט לאט התאמתה השמועה שאיש מבני משפחתם שהיו ענפות עם הרבה ילדים לא שרד את התופת ".
 
 
תמונה 4
 
עם הזמן גדלה משפחתם של מרדכי וזיסל ונולדה להם בת נוספת 
תמונה 5
 
חנה גדלה בגרה ונישאה להרצל סווטיצקי שנולד בתל אביב ב 1928. הוריו הגיעו מליטא לתל אביב כל אחד עם משפחתו ונישאו כבר בארץ .
 
תמונה 6
 
חנה והרצל הולידו 3 ילדים אני יונית הבכורה אחותי מירה הצעירה נושאת את שמה של מיריל גלינר אמו של מרדכי ונספתה בשואה. חיים אחי נושא את שמו של חיים זאב אביו של הרצל שנפטר בתל אביב. כל אחד מאיתנו נישא והוליד  ילדים. לי ארבע  בנות לי וחמישה נכדים.
 
 
תמונה 7
 
בזכות הזוג הצעיר מרדכי וזיסל קלפר שהתעקשו להגיע לארץ קיים היום שבט מכובד המונה 30 בני משפחה .
 
איזה מזל שהם התעקשו, לא וויתרו ולא נכנעו לקושי בזכות עקשנות זו משפחתנו קיימת.
 
תשע"ה

מילון

תופת
גיהנום שאול.

ציטוטים

”כנגד כל הסיכויים“

”איזה מזל שהם התעקשו, לא וויתרו ולא נכנעו לקושי בזכות עקשנות זו משפחתנו קיימת.“

הקשר הרב דורי