מאגר סיפורי מורשת

קצת על עצמי

נולדתי במרוקו בקזבלנקה. למדתי בבית ספר עד כיתה י', לאחר מכן נאלצתי לצאת לעבודה כדי לסייע בכלכלת המשפחה. בשעות הערב למדתי תפירה. ב-1971 בהיותי בת 21 הכרתי את אהרון. שנה לאחר מכן, בגיל 22 נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים. בשנים הראשונות הייתי עקרת בית וכאשר ילדי גדלו יצאתי לעבוד בטיפול בילדים. ובזה אני עוסקת עד היום.

ארבעה דורות: אמא שלי – פאני, אני – רחל, הבת שלי – כוכבית והנכדה שלי – ניצן

החתונה שלי ושל בעלי אהרון

העלייה

בשנת 1959 גרנו בעיר קזבלנקה שבמרוקו באזור של כל היהודים. היינו שם 8 אחים, סה"כ 10 נפשות.

אמי ואחיי הצעירים לאחר העלייה, אני ראשונה מימין

לאבי הייתה חנות ירקות ותבלינים. אנשי המוסד (סוכנות הריגול של ישראל) הכירו את אבא שלי ושאלו אותו אם הוא רוצה לעלות לארץ ישראל ואבא מאוד שמח. אנשי המוסד היו מסתובבים באזור היהודים. אבא סיפר לאימא על המפגש והודיע לה שהם עולים לארץ ישראל. אימא חששה ואמרה: "איך נעבור עם 8 ילדים?" תשובתו של אבא הייתה: "אל תדאגי, תכיני 2 מזוודות". אנשי המוסד תאמו עם אבא את מועד הלילה בו הם באים לקחת אותנו, אבא סגר את העסק. אנו חיכינו, חיכינו והם לא הגיעו. אחרי כחודש הם הגיעו שוב לאבא ואמרו לו:" הלילה אנחנו מגיעים תהיו מוכנים!" ואכן, הגיעה אלינו מונית שהעלתה את חלקנו, לא היה מקום לכולם. אבא ביקש מאימא שתיקח את הילדים והוא יישאר עם אחי יצחק (האח השני) ויחכה למונית אחרת. לאימא היה קשה לעזוב את יצחק.

אבא אמר לה: "אל דאגה, יביאו מונית שתיקח גם אותנו". אנחנו נסענו במונית למקום מפגש על חוף הים, בו כל היהודים שרצו לעלות לארץ התקבצו. באמצע הלילה העבירו אותנו לסירות דייגים לסאוטה הגבול בין מרוקו לספרד. עברנו את גבול מרוקו עלינו לאנייה גדולה לכיוון גיברלטר שבספרד. חיכינו כחודש בגיברלטר לאבא וליצחק. הם לא הגיעו! נאמר לנו לעלות למרסיי שבצרפת ולחכות שם. חיכינו 11 חודשים במרסיי שבצרפת. אחרי 3 חודשים מפרידתנו מאבא ומאחי יצחק, יצחק נפטר בגלל שעלה לו חום גבוה ואבא נשאר לבד. סבתא שלי ודודים שלי, שנשארו במרוקו, עזרו לאבא לקבור אותו.

במרץ 2005, לפני 15 שנה העלינו את עצמותיו של יצחק לישראל לבית העלמין גבעת שאול שבירושלים. אנשי המוסד שלחו מונית להביא את אבא לישראל, אך המשטרה תפסה אותו והכניסה אותו לבית סוהר, שם עינו אותו במכות חשמל ואחרי 6 חודשים החזירו אותו לקזבלנקה. אח של אבא פתח לאבא עסק קטן של ירקות ותבלינים כדי להעסיק אותו. אנשי המוסד עברו וראו אותו ואמרו לו: "אתה בא איתנו הלילה לארץ ישראל." בינתיים, כשהיינו במרסיי,  אחי הגדול אלברט החליט לעלות לארץ כי הוא לא רצה להישאר במרסיי שבצרפת. לאחר כחודש עלינו גם אנחנו לארץ, לאחר 11 חודשים במרסיי. קיבלנו דירה בעיר רמת גן בגודל של חדר וחצי. אחי הגדול אלברט חלה ואושפז בבית חולים צרפתי שבירושלים ואחרי 3 חודשים בבית החולים נפטר והוא קבור בגבעת שאול. כשהעלנו את עצמותיו של יצחק ממרוקו ב- 2005, נמצאה חלקת קבר מאד קרובה בבית העלמין לזו של אלברט. וכך הם נטמנו אחד בקרבת השני.

המפגש עם אבא

ביום בהיר אחד ירדתי למכולת ובדרך ניגש אלי בן אדם מבוגר עם מעיל ארוך ושאל אותי אם אני מכירה את משפחת ועקנין? הרמתי את הראש וראיתי שזה אבא שלי והתחלתי לחבק ולנשק אותו. העליתי אותו הביתה והוא סיפר על כל מה שעבר עליו. התחלנו לבכות מרוב צער וגם מרוב התרגשות. ב- 1969 נולדה לי אחות קטנה, בת זקונים להורי, ושמה מיכל.

החיים כיום

אני גרה בחולון ואשתו של אהרון (יליד הארץ). יש לי 3 ילדים – אבי בן 45 מהנדס בתעשייה אווירית נשוי לגלית גר ברמת גן אבא ל- 2 ילדים תמרי ועמרי. כוכבית בת 43 מורה למתמטיקה ומחשבים לכיתות י'-יב' בבית ספר "גלילי" שבכפר סבא, נשואה לאייל, גרה בחגור, אימא ל- 4 ילדים יובל, ניצן, הילי ואביב. רועי בן 35 פסיכולוג רפואי נשוי לשי וגר בתל אביב.

היום במסגרת עבודתי בטיפול ילדים, אני עובדת כבר שבע שנים עם משפחה יקרה ומטפלת בבנות : נעמי בת ה-7 ויעל בת 4 וחצי.

בעלי והילדים שלנו

המשפחה הגרעינית שלי

 אני והנכדה שלי

הזוית האישית

סבתא רחל: נהניתי מאוד לכתוב את הסיפור עם נכדתי ניצן ולהיזכר בעבר. היום אני נהנית עם הנכדים האהובים שלי.

ניצן: נהניתי מאוד לכתוב את הסיפור עם סבתא רחל והיה לי מעניין לשמוע על הילדות של סבתא. בגלל שסבתא גרה רחוק מאיתנו, לקראת המפגשים היא הגיעה אלי יום קודם וישנה אצלי וכך בזכות התכנית של הקשר הרב דורי זכיתי ליהנות יותר מנוכחותה.