מאגר סיפורי מורשת

העלייה והחיים בארץ

נולדתי בשיראז שבאיראן למדתי שם בבית ספר יסודי עד כיתה ג'. בשנת 1958 עלינו לארץ ישראל, ההתרגשות הייתה רבה. ההורים שלי אחים ואחיות ציפו לעלות לארץ זה זמן רב. קודם לכן נסענו משיראז לטהרן, בטהרן חיינו חודשיים ימים ומשם עלינו ארצה. כשהגענו לארץ ישראל השליחים של הסוכנות  לקחו אותנו משדה התעופה בן-גוריון לעיירת פיתוח אופקים שליד באר שבע שהייתה אז מקום מאוד קטן כשהנגב מקיף אותה מכל צדדיה. גרנו באופקים בפחונים אלו בתים שעשויים מפח  ובהם היה לוהט בקיץ וקור עז בחורף.

שם התגוררנו מספר חודשים ומשם עברנו למבנה שיכון כמובן חיים בשיכון היו כמו חיים בארמון לעומת חיים בפחונים. היו שם מים זורמים, מקלחת, מטבח בקיצור חיים רגילים לכל דבר. למדתי בבית הספר יסודי באופקים עם חברים וחברות שגם הם היו עולים חדשים כמוני. את לימודיי התיכוניים עשיתי בבאר שבע כמובן שמאוד נהניתי.

בשנת 1966 התחתנתי עם בעלי ועברנו מהדרום החם, הצהוב והמוכר להתגורר בבת ים שהייתה כל כך שונה מכל מה שהכרתי. בבת ים יש ים, חולות, לחות באוויר ואנשים שלא הכרתי.

 החתונה

מלחמות – 

בעלי השתתף במלחמות ישראל

בשנת 1967 במלחמת ששת הימים הייתי בהריון בחודש תשיעי עם בתי הראשונה. המתח היה קשה ופחד רב שחס וחלילה שיקרה משהו לי ולילדתי. ובמלחמת יום הכיפורים הייתי בהריון עם הילד השלישי שלי. באותה תקופה חששתי שיקרה משהוא לילד שבבטני. בזמן הפסקת אש ילדתי את בני הבכור. 

בשנת 1982, מלחמת לבנון הראשונה, לקחו את בעלי למילואים, מאוד דאגתי לו, לא ידעתי מה יהיה, לא ידעתי היכן הוא או אם הוא חי או מת מתי הוא יחזור ומה יהיה עלי ועל ילדנו. לבסוף הוא השתחרר והגיע הביתה אחרי חודשיים.  השמחה הייתה גדולה לא הייתה מאושרת ממני. הוא סיפר כי היה לו שם קשה מאוד, הוא התגעגע הביתה ודאג לי ולילדים בסוף המלחמה ישראל ניצחה.

ילדים ונכדים

כמו שהבנתם ילדי הם מקור שמחתי, כשנכדיי הגיעו לעולם השמחה הייתה כפולה ומכופלת זוהי משפחתי: איריס שנולדה בשנת 1967, ענת שנולדה בשנת 1968 וניר שנולד בשנת 1973. יש לי שבעה נכדים שמתגוררים בראשון לציון. בשכנה נאות שקמה. בשבילי אין חשוב ממשפחה וארץ ישראל היא ביתנו מולדתנו.

העשרה: "מנהג יהודי פרס" –שמה של  קהילת היהודים בפרס

מידע על יהדות איראן

יהדות איראן (או קהילת יהודי פרס) היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות מבין הקהילות היהודיות באסיה – קהילה יהודית מזרחית בשטחה של איראן המודרנית. גם כיום יהודי איראן נקראים במוסדות שונים יהודי פרס ומנהגיהם "מנהג יהודי פרס", על שם הממלכה הפרסית והשפה הפרסית. יש המקדימים את הימצאותם של בני ישראל שם עוד בראשית המאה השמינית לפנה"ס בנפילת ממלכת ישראל, והגליית בני ישראל לח'וראסאן בידי סנחריב.

כורש מלך פרס נתן את ההרשאה לשובם של היהודים מבבל לארץ ישראל ולמעשה פתח את תהליך הקמת הממלכה היהודית בימי בית שני. תולדות יהודי פרס נמשכות על פני רצף בלתי פוסק של 2500 שנה. נכון לשנת 2005, הקהילה היהודית באיראן היא הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ לגבולות ישראל. בישראל עצמה קהילה גדולה של יהודים שעלו מאיראן. מגילת אסתר בתנ"ך מתארת את חיי היהודים בפרס בעת העתיקה תחת שלטון המלך אחשוורוש, וחג הפורים נחוג על מסורת זו. באיראן על פי המסורת נמצאים גם קברי מרדכי היהודי ואסתר המלכה וחוקרי עתיקות מזהים שם את חרבות העיר שושן.