מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעדן, בשנת 1940. כל המשפחה עם הסבא והסבתא, ההורים והנכדים גרו בעדן בתימן… היה לנו ארמון עם ארבע קומות. חיינו בשלום עם הערבים. היתה לנו חנות גדולה עם חמישה חדרים גדולים. חדר בו מכרו זהב. חדר בו מכרו רהיטים ומכשירי חשמל…  היינו עשרה אחים שישה בנים וארבע בנות. לסבא וסבתא היו ארבעה עשר ילדים.

הייתי תופרת בגדים למפעלים.

השלטון בעדן היה שלטון אנגלי. בין השנים 1949-1951, המשפחה התחילה לעזוב את תימן בגלל הצרות שהערבים עשו.

בשנת 1962, כשהייתי בת 21, הערבים היו עושים צרות בעדן. היינו בין החיים למוות במשך חמישה ימים. הם לקחו את היהודים בכוח וזרקו אותם באש, שחטו אותם… ואז עזבנו את המדינה ובאו ארצה.

לא הצלחנו למכור את הבית, כי הערבים לא רצו לקנות. הם ידעו שיצליחו להוציא את האנגלים מעדן ויקבלו את הכל בחינם. לא הבאנו סחורה לארץ, רק כסף.

הגענו באונייה לארץ, לבת ים. קנינו שתי דירות, דירה אחת לסבא וסבתא והדודים והדירה השנייה להורים שלי עם הילדים. האחים הנשואים קנו דירות לעצמם. התפזרנו בארץ בבת ים תל אביב חולון…

בשנת 1963 התחתנתי עם אח של הבעל של הדודה שלי. בעלי עבד בחנות ואני הייתי תופרת.

יש לנו בן וחמש בנות, כולם נשואים עם נכדים ונכדות. עד היום אני תופרת לכדים והנכדות.

הזוית האישית

בתכנית "הקשר הרב דורי" למדתי על סבתא יותר ונהניתי מאד.