מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, סבתא מרים, נולדה בשנת 1941, בטריפולי שבלוב. להוריה של סבתא קראו: לאבא – סעיד ולאמא – ג'וליה. העיסוק שלהם היה מסחר בנפט.

סבא סעיד וסבתא ג'וליה

לסבתא שלי היו עוד שבעה אחים. היא הייתה הבכורה. הם עלו לארץ בשנת 1952 והתיישבו בכפר חרוצים בבני ציון. הבית שלהם היה עם חצר גדולה, בית קטן שני חדרים מטבח ופינת אוכל. בתחילה הם גרו בצריף ואחר כך עברו לבית שבו היו להם הרבה מים. להורים שלה לא הייתה עבודה. לכן בגיל 11, היא יצאה לצורך פרנסת המשפחה לעבוד בקטיף שהיה בכפר חרוצים. היא הייתה לוקחת את שני האחים הקטנים שלה מזנגריה(מקום ישוב בין ראש פינה לטבריה) עד לראש פינה לדוד שלהם כדי לבקר אותו ולטייל איתו. מכיוון שהם לא ידעו עברית היו חיילים שליוו אותם לדוד שלהם, ואת מכיוון שהם היו ילדים קטנים. אולם בחזור הם הלכו לבד כי החיילים היו צריכים לחזור לבסיס.

משה אח של סבתא

ניסים אח של סבתא

לסבתא היו הרבה מאוד חוויות מעניינות בתור ילדה קטנה בארץ חדשה. כשסבתא שלי הייתה קטנה היא הייתה הולכת עם השכנים לעשות קניות, כי אבא שלה העדיף שהאחים והיא יעשו את הקניות. סבתא למדה בבית ספר יסודי בני ציון ותמיד הייתה מקבלת 100 במבחנים. היא אהבה לשחק קלאס, חמש אבנים ולקפוץ בחבל עם ילדי השכונה שבה גרה. סבתא זוכרת איך בתור ילדה קטנה, אבא שלה היה מכין לה תה חם. הוא היה מספר לה הרבה סיפורים והיא הייתה אוהבת להירדם במיטה שלו.  אחרי שהייתה נרדמת, אבא שלה היה מרים אותה למיטתה. גם אמא שלה מאוד אהבה אותה ופינקה אותה מאוד מאוד. סבתא שלי הייתה קוראת הרבה מאוד ספרים. טלוויזה, טלפון ורדיו לא היו לה, אבל חום ואהבה היא קבלה בשפע. סבתא התחתנה בגיל 16 עם סבא אשר (כאשר קבלה צו ראשון לצבא). נולדה להם ילדה.

סבתא מרים וסבא אשר

סבתא שלי לא עבדה. היא הייתה עקרת בית וסבא פירנס את המשפחה.

סבא אשר

הזוית האישית

נהוראי: "בזכות זה שהשתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי, אני מרגיש שהתקרבתי לסבתא יותר, גיליתי עליה הרבה דברים חדשים".