מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה של משפחתי נקש, לימים מעתוק

אני, נגה אחיעזרא, נולדתי בשם נגה נקש בעיר בגדד שבעיראק ביום 7.12.1947, נר ראשון של חנוכה, שבוע ימים אחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר על הכרזת מדינה יהודים בארץ ישראל. אני הבת השנייה במשפחתי – משפחת נקש, מבין ארבע אחיות: מינה היא האחות הבכורה, אהובה ותמר נולדו בכפר אברהם בפתח תקווה.

אחרי לידתי, בעקבות החלטת האו"ם התחילו בעיראק מהומות נגד היהודים ושמעתי מסיפורים של בני משפחה ומכרים על אירועים קשים כלפי היהודים ומהומות שפרצו בעקבות ההחלטה. בשנת 1950 – כל המשפחה של אבי, משפחת נקש, עלתה לארץ ישראל ואליהם הצטרפה גם אחותי הבכורה מינה.

כשהמשפחה הגיעה לארץ שלחו לאבא שלי הודעה שאין מזון בישראל והחיים לא נוחים. אבא שלי החליט באותה עת לחכות עם העלייה לישראל ולצאת מעיראק דרך פרס. הוא קיבל דרכונים פרסיים, בעקבות זאת המשפחה שינתה את שמה למעתוק (שם ממוצא פרסי), ויצאה ברגל ובמשאיות מעיראק לפרס עם רכוש וכספים.

בפרס התגוררנו כשנה שם ניהל אבי, יוסף מעתוק ז"ל, בית קפה בר בבית מלון ששימש נקודת מעבר ואליו הגיעו הרבה יהודים בדרכם לעלייה לישראל. בית המשפחה שלנו היה בית פתוח עבור היהודים בדרכם לארץ ישראל וחלקם התגוררו עמנו עד עלייתם לישראל. באותה עת כדי לעזור לבני המשפחה בישראל, רכש אבי הרבה מזון יבש (אורז, קטניות, סוכר, פירות יבשים, חלב מעוקר בקופסאות ועוד) וכן ציוד הכרחי לבית עבור המשפחה בישראל ודאג להעמיס הכל על משאית שנסעה מפרס לישראל דרך היבשה על ידי נהג יהודי קרוב משפחה, יוסף חיים לוי ז"ל.

בשנת 1951 אני עליתי  יחד עם הוריי – הלה ויוסף מעתוק ז"ל, מפרס בטיסה לארץ ישראל. בארץ ישראל הגענו משדה התעופה במונית לבית סבתא וסבא שלי ממשפחת נקש, אשר עלו שנה לפנינו, כאמור,  והתגוררו בבית בקריית מטלון, פתח תקווה. המפגש היה מרגש מאוד במיוחד עם אחותי הבכורה מינה שעלתה כשנה לפנינו עם משפחת נקש.

לאחר כחודש רכש אבי בית עם משק חקלאי בכפר אברהם ליד פתח תקווה ואליו עברה לגור המשפחה. אהבתי את הבית והחיים בכפר. הייתי בגן דתי ולמדתי בבית ספר דתי "נר עציון" עד כיתה ד'.

בשנת 1957 עלו לארץ ישראל סבתי וסבי מצד אמי, נעימה ויצחק סודאי ז"ל. משפחת סודאי הייתה בעלת מעמד גבוה ומבוססת מאוד כלכלית בעירק, סבי יצחק סודאי ז"ל, היה מנכ"ל חברת נתיבי הנפט בעירק, שבאותן שנים הייתה חברה בשליטת משפחה נוצרית מלבנון. סבתי וסבי עלו לישראל והתגוררו מספר חודשים בביתנו. בשנת 1958 רכש סבא יצחק סודאי ז"ל דירה ברמת גן ובעקבותיהם גם המשפחה שלי רכשה דירה באותו בניין וכל המשפחה עברה להתגורר ברמת גן. אני למדתי בבית ספר יסודי "גאולים" ובתיכון "דביר" ברמת גן והשתתפתי בפעילות נוער של  תנועת "הנוער העובד והלומד".

בשנת 1968 נישאתי לנסים והתגוררנו בדירה ברמת גן

נסים, הוא בן הזקונים למשפחת פקיזה ועובדיה נסים ז"ל להם היו ארבעה ילדים, עליזה, אברהם, עזרא (ג'ורי) ונסים. אחיו, עזרא,  נפל בשנת 1958 בעת מילוי תפקידו בצבא. לימים, המשפחה שינתה את שם המשפחה על מנת להנציח את זכרו של עזרא ומאז שם המשפחה – "אחיעזרא".

עזרא ניסים מתוך אתר "נזכור את כולם"

"עזרא בן עובדיה ופקיזה. נולד בשנת תרצ"ד (1934)בעיר עימרה שבעירק. למד בבית-ספר יסודי ותיכון בבצרה ולאחר עלותו לארץ המשיך ללמוד בבית-ברל בצופית שליד כפר-סבא. לאחר-מכן למד כלכלה וסטטיסטיקה בבית-הספר הגבוה למדעי החברה והכלכלה בתל-אביב. השתייך לתנועת "הנוער העובד" והיה מדריך בה. אחרי שירותו הסדיר המשיך בצבא-הקבע והיה מדריך בבית-הספר לטיס של חיל-האויר. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום י"ח באדר תשי"ח (9.3.1958) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול".

בשנת 1962 נפטרה אחותו של נסים, עליזה, בעת לידת בתה.

נסים סיים לימודי חשבונאות והשתלב בעבודה בתחום נדל"ן ובנייה. תחילה בחברת א.צ. ברנוביץ בע"מ כחשב ומאז שנת 1994 מכהן בתפקיד מנכ"ל חברת אחים דוניץ בע"מ. אני עבדתי בחברת הביטוח "אררט" עד לידתו של הבן הבכור גור בשנת 1969 שנה לאחר מכן, בשנת 1970 נולדה בתנו, גלית. לאחר כשלוש שנים חזרתי לעבודה בחשבונאות וביטוח כסוכנת ביטוח מורשית.

בשנת 1973 אמי היקרה, הלה מעתוק ז"ל, נפטרה ממחלה. בשנת 1977 עברה המשפחה להתגורר ברמת השרון בבית בו אנו מתגוררים עד היום. בשנת 1979 נולדה בתנו הילית, אחות לגור ולגלית.

הזוית האישית

עמית: תכנית הקשר הרב דורי הייתה מעניינת וחשובה עבורי ובמהלכהו למדתי מסבתא נגה על המשפחה שלה ואת סיפור העלייה שלה לארץ ישראל.