מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה נולדתי בתימן. אני בת שלישית מתוך חמישה אחים ואחיות. לאבא שלי היו שלוש נשים. אבא שלי גם קידש נשים כדי להציל אותן מגזירה של הממשלה שלוקחים יתומים וממירים את דתם. נשים אלו המשיכו לחיות בביתן. בתימן היה נהוג לשאת נשים רבות יתומות מחשש שהערבים ייקחו אותם. בבית דיברנו תימנית ולמדנו עברית .

מלכה עם משפחתה (השנייה מימין)

אבא שלי היה עורך דין בתימן, הוא היה נכנס לכל מקום של השלטונות בחופשיות כי היה מוכר והיה לו מעמד מכובד אצלם. הוא עזר ליתומים לאנשים יהודיים שנכנסו לבית הסוהר בגלל שלא שילמו מיסים.

באחד המקרים הוא הלך למושל והציע להיכנס לבית הסוהר במקום יהודי בעל משפחה של שבעה ילדים ואכן שיחררו את היהודי והוא נאסר לזמן קצר אך בסוף גילו כלפיו רחמים ושחררו גם אותו. גרנו בבית בן שלוש קומות כשבקומה האמצעית היה בית כנסת. קומה אחת שמשה להכנת האוכל היו שם תנורים  היה מקום לריחיים לטחינת קמח בחדר אחד היה מאוחסן המזון. קומה אחת למגורים שהיתה חדר אחד גדול כולם ישנו יחד, בחדר היה כד גדול שהיינו ממלאים בו מים מהבאר.היינו אוכלים תירס וחלב שמנת בשר הייתה לנו פרה בבית. היינו מתחלקים בתוצרת החקלאית עם הערבי שעיבד את האדמה של אבא שלי.

בילדותי, לא הייתי בגן ולא בבית ספר לא כולם למדו בזמני. אהבתי לרכב על אופניים לעשות קניות וללמוד. המשחקים שלנו היו פשוטים שיחקנו בגולות וחמש אבנים ומחבואים. לא שמענו שירים רק כשהיה שמחה כלשהי וגם אז רק הגברים היו שרים. שמחתי מאוד כשהיינו נפגשים בחתונות ובחגים.

זכור לי שהיו שולחים שניים שלושה שוטרים שיבואו לקחת מיסים, הם היו זוכים ליחס של כבוד ומקבלים אוכל ושתיה ונשארים גם שבוע עד לתשלום המיסים. האימאם היה טוב ליהודים נתן ליהודים חופש פעולה ואפשרות לעבור בין מחוזות בתימן. והערבים שהתנגדו לכך הרגו אותו אחריו קם אחר ואז כבר לא נתנו חופש פעולה ולא איפשרו לעבור בין מחוזות.

חטיפות שהיו במשפחתנו

בת דוד של אבא שלי נחטפה למרות שנישאה ושמו אותה במרתף מס' שנים ורק כשילדה ילדים העלו אותה לארמון של השייח, יותר מאוחר עלתה לארץ. אח שלי כשהיה בן חמש נחטף ע"י ערבי שלא היו לו ילדים, אבא שלי רדף אחריו וחיפש אותו עד שמצא אותו. החוטף אמר לאבי שלפני הכניסה לארץ יבוא ויקח אותו. אבא שלי האמין לו וכשרצה לעלות לארץ בא לקחת את אחי אך לצערו הרב הבריחו אותו.

מצאנו את אחי אחרי 40 שנה בתעז בתימן והוא חי שם עד היום. מסתבר שברח מאותו אדם שחטף אותו והגיע לתעז שם התחתן והקים משפחה.

 במפגש עם האח החטוף (למטה באמצע)

פעם הייתי במשאית של יהודים שהובילה יהודים בדרך לעלייה לארץ. הייתי בת שתים עשרה, היה אדם ערבי שלקח מס ואמר שאני ערביה בגלל שרצה לחטוף אותי  ואז כולם ירדו מהמשאיות וקראו לאבא שלי שיבוא מהר לפני שיחטפו לו ילד נוסף אבא שלי בא והתנגד והציל אותי מחטיפה.

התחתנתי בגיל 12 כדי שלא יחטפו אותי ערבים, ניסו לחטוף אותי כשיצאתי לפגוש את אבי בשוק ואחד השייחים עזר לי ושלח אותי חזרה לאבי. בסה"כ היחסים עם הערבים היו טובים היו כאלה שניסו לפגוע ביהודים אבל לא כולם. היינו במערכת יחסים טובה איתם, הוריי היו צורפים ומכרו להם תכשיטים.

העלייה לארץ

עלינו לארץ להגשים חלום ולעלות לארץ הקודש, כשהיתה עלייה כל יהודי העיר רונה שרעב עלו לארץ לא נשאר אף אחד. אהבו אותנו, היה שייח אחד שעלה איתנו לארץ והתגייר נולדו לו חמישה ילדים.

בגיל 12  אחרי החתונה עליתי לארץ. כשנכנסנו לארץ היה קשה מאוד. הגענו למחנה ג'  בראש העין, גרנו באוהלים יותר משנה. התנאים היו קשים לא היו מקלחות היינו מתקלחים בגיגית ווילון. השירותים היו בחוץ. לא היה תחבורה ציבורית או מוניות היינו הולכים ברגל לכל מקום. קרח היינו מביאים ברגל לא היו מקררים. ההורים שלי הגיעו למעברה אחריי והצטרפו אליי.

יום אחד היה מבול והיה שיטפון שסחב הכל איתו גם אותנו עם האוהלים ועם כל מה שהיה בפנים. אחרי זה עברנו למבנה אנגלי גרנו בבניין האדום, 20 משפחות בחדר גדול. בקיץ ישנו בחוץ ברחבה. היה קשה להתפרנס לא הייתה עבודה, לא היו בגדים, היינו אוכלים לחם ומרגרינה. כל עבודה שהייתה מזדמנת הייתי הולכת. עבדתי בחקלאות ישבתי לנקות אורז 4 שעות וקיבלת 10 אגורות. אני ואשתו של אחי (גיסתי), עבדנו במסעדה 8 שעות והיינו מרוויחות 20 אגורות כל אחת. הלכנו לעבוד בפתח תקווה ברגל. הייתי חייבת לעבוד כי לא היה לנו כלום לא בגדים ולא מזון.

לצערי עלינו ללא הרכוש בגלל שאמרו לנו לא להעלות את הרכוש למטוס כדי שהמטוס לא יפול. האמנו להם וכך איבדנו את רכוש רב ומקורי מתימן. היה לנו קשה ולא היו מספיק בגדים לא היה עבודה ופרנסה. לקחו לנו הכל. לא נשאר דבר מהתכשיטים היקרים שהיו במשפחה, היינו תמימים וניצלו את התמימות שלנו. אמנם היה קשה אך קיבלנו הכל באהבה.

מהמעברה עברנו לדירות בראש העין, זכיתי בהגרלה של דירה שילמתי משכנתה עבדתי באותה תקופה בגן ילדים עבדתי באריזה ותקופה עבדתי כמגהצת וכל עבודה שרק יכולתי. הרבה שכנים שהיו איתנו במעברה ובמבנה האנגלי עברו איתנו לדירות אלה.

היו לי תאומים לקחו אותם לבית החולים ואמרו לי שהם מתו וזה מעציב אותי כל הזמן, יש לי הרגשה שהם בחיים אני חושבת שהם נחטפו. עד היום, לא הביאו לי מסמכים על פטירתם ולא תאריך.

היום כשאני נזכרת במעברה אני מרגישה גאווה על כך ששרדנו למרות התנאים הקשים, ידענו שאלה החיים.

יש לי 4 בנות ובן אחד. יש לי 10 נכדים ויש לי בן ו-4 בנות  ו-3 נינים. כולם מבקרים אותי הרבה פעמים וגם בערב שבת הם באים אליי. היום אני מתנדבת, מבקרת חולים ומבקרת את בני המשפחה.

סיפורו של חפץ – שמלת החתונה של מלכה

שרשרת וצמיד מקוריים מתימן, מלכה באה ממשפחה של צורפים

הזוית האישית

מלכה: היה נעים וכיף , צריך לדעת מה היה פעם, חשוב ללמד את הנושא הזה ושהדור הבא ידע מה עבר עלינו פעם. אני מאחלת לאביה, הרבה בריאות ושכל משאלות ליבה יתגשמו לטובה ושתצליח בכל אשר תפנה.

אביה: היה ממש כיף שמחתי לשמוע את הסיפור. תכנית הקשר הרב דורי מאוד כיפית ושמחתי להיפגש עם מלכה ולשמוע את סיפור המשפחה שלנו.