מאגר סיפורי מורשת

יהודה פולדו (ליאו-ולד פישר) אייל נולד בשנת 1937 בעיר קרלובי וארי שבצ'כיה, עלה לארץ עם אחותו הגדולה רות ועם אחיו הקטן אריק בשנת 1949, כשהיה בן 12, גר כיום בתל מונד ומתנדב בגני ילדים בנושא בטיחות בדרכים.

כשהיה בן 3, עבר יהודה עם משפחתו לעיר פראג, שבה גרו עד העלייה ארצה. להורים פרדיננד ומינה, שהיו ניצולי שואה, היו חמישה ילדים. הם לא היו דתיים, אך אביו של יהודה נהג להניח תפילין. בבית חגגו גם את החגים היהודיים וגם את החגים הלא יהודיים, בעיקר כדי לא למשוך תשומת לב.

הקהילה היהודית בפראג הייתה מאורגנת, והיה לה ועד קהילתי גדול, שהיה אחראי לכל פעילויות הקהילה. בסוף שנות השלושים הגיעו לפראג פים רבים מגרמניה ומאוסטריה, אולם בשנת 1941 הגיעה המלחמה גם לפראג, כשהוקם מחנה הריכוז טרזין (חמישים קילומטרים מפראג), ואביו נשלח לשם בשנת 1944. פולדו, שהיה אז בן 7, הופיע גם הוא ברשימה של טרזין, אבל אמו הייתה נחושה להגן עליו. היא הכניסה אותו לארגז בחצר הבית, שבו שהה במשך שלושה חודשים, ולאחר מכן עבר למנזר לארבעה חודשים ומשם נשלח לבור במתבן בחצר של איכר צ'כי לשלושה חודשים נוספים, עד שהוחזר לפראג.

ילדות בצ'כיה, יהודה כילד

עם שובו השאירה אותו אימו עם אחיו ונסעה לנסות להחזיר את האב מטרזין. הרכבת שבה נסעה הותקפה, והיא נפצעה. כעבור חודשיים ברחו האב והאם מטרזין וחזרו לדירה שבה חיכו ילדיהם.

עד 1949 חי פולדו בפראג ולמד בבית ספר. אביו, שהיה ציוני, ריכז את תנועת הנוער "הצופה העברי" בצ'כיה ובהונגריה. בשנת 1949 עלה פולדו לארץ עם עליית הנוער דרך איטליה באנייה "גלילה". הוא שהה בקיבוץ מרחביה עד שסיים את לימודיו, התגייס לצה"ל ולימים התחתן עם לאה, בת הקיבוץ. הוריו עלו ארצה בעקבותיו. הם שהו בארץ זמן קצר ואז חלו, נסעו לגרמניה ושם נפטרו.

יהודה עם אביו

לפולדו ולאשתו ארבעה ילדים ועשר נכדות. הוא מעיד שנשארו לו תכונות יקיות, ושהוא מתגעגע לאוכל הצ'כי ומקפיד לאכול אותו בביקוריו בפראג.

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות.