מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת  1942 בעיר "גבס" שזאת עיר עם ים בצבע טורקיז שקוף כיהלום.

בגן הילדים רכשתי את חברותי שנשארו איתי במשך כל בית הספר היסודי שבו למדתי.

הספקתי ללמוד כמה חודשים בתיכון ועליתי לארץ מטוניס בינואר 1956.

הגענו עם אוטובוס מעיר הולדתי לעיר הבירה (של טוניס), משם חיקינו לאנייה חודשיים והגענו לנמל חיפה.

 

בחיפה חיכתה לנו הדודה שלי אחרי שלא ראיתי אותה שנים והיא אמרה לנו שפה בארץ צריך "פסייאסנס פסייאסנס פסייאסנס" פירוש: "סבלנות סבלנות סבלנות".

נאמר לנו על ידי אנשי הסוכנות שאנחנו נגור בעיר ליד תל- אביב הנקראת אשקלון. (שיקרו לנו כיוון שלא ידענו שפה. הנסיעה הייתה ארוכה מאוד…) הכניסו אותנו למעברות.

אבא שלי הגיע עם כסף ולכן הוא קנה מיד דירה במקום שנקרא: "אפרידר" (באשקלון).

כאשר עליתי לארץ לא ידעתי שום מילה בעברית, דיברתי אך ורק וצרפתית.

 

מיד אחרי העלייה למדתי בבית ספר חקלאי בשם "עיינות", ושם חוויתי ארבע שנים נפלאות.כיוון שמתמטיקה היה ועדיין המקצוע הכי חזק שלי למדתי בכיתה מתקדמת בחומר.

אחרי ארבע שנים אלו עברתי ללמוד בתל אביב בבית הספר לאחיות מוסמכות ברחוב "בלפור 14" "בית שטראוס". אחרי שסיימתי ללמוד בבית ספר לאחיות התגייסתי לצה"ל ושם הייתי בקורס קצינות.

כאשר סיימתי לשרת בצה"ל עברתי קורס חדר ניתוח בתל השומר ובסיום הקורס התחתנתי עם בעלי גדעון בירן.

 

גדעון בזמנו למד משפטים בשלוחה של ירושלים ועבד בשירות הביטחון.

ירון בני הבכור נולד בשנת 1965 וכעבור חמש שנים בתי הקטנה מיכל  נולדה בשנת 1970.

בשנת 1972 גדעון סיים את לימודיו וטסנו לארצות הברית (בעיר בשם detroit) במשך שנתיים.

בעלי (גדעון) עבד בסוכנות משנת 1972-1974 ואני למדתי בערבים לבחינות אמריקאיות ובזכות המבחנים האלו יכולתי לעבוד בבית החולים אמריקאי.