מאגר סיפורי מורשת

שמי  מזל אריכה ואני סבתא של נויה כהן.

נולדתי בעיר חודדה שבתימן בשנת 1945 להורי שושנה וניסים סיאני.

אני ואמי עלינו מתימן כשהייתי בגיל חמש, בשנת 1950, במסגרת מבצע "על כנפי נשרים". בשנת 1948 הגיעה לתימן הידיעה על הקמת מדינת ישראל. ידיעה זו יצרה גלי התרגשות והתעוררות בקהילה היהודית בתימן. שליחי הסוכנות שהגיעו לתימן קראו ליהודים לקום ולעזוב את מקומות מגוריהם ולעלות לארץ הקודש.  ההתרגשות הייתה גדולה, וכולם ביקשו לעלות ולחונן את אדמת הקודש.

מהעיר חודדה רכבנו על חמורים עד לשדה התעופה בעיר עדן, הדרך לעדן הייתה קשה והמסע היה מפרך. בעדן חיכו לנו אנשי הקליטה שהגיעו מישראל והעלו אותנו ואת האנשים למטוסים.  בישראל נחתנו בשדה התעופה בלוד. ומשם העבירו אותנו יחד עם כל העולים שהגיעו אתנו במטוס מתימן למחנה עולים. ומשם פיזרו את העולים לכל המקומות בארץ. אנחנו נשלחנו למעברת רחובות. שם נתנו לנו אוהל, זה היה בעונת החורף, לעיתים האוהל היה עף בשל הרוחות החזקות. תמיד היו אנשים טובים שהחזירו את האוהל למקומו קיבלנו מיטות מתקפלות ומזרני קש. באהל לא היה חשמל ולא מים. במחנה העולים חילקו מים ואוכל לפי מספר הנפשות שגרו באוהל. לאחר תקופת האוהלים עברנו לצריף, הצריף שלנו כלל מטבח וחדר שינה אך השירותים בחוץ. ולאחר תקופה עברנו משם "לרחובות" העיר.

התקופה הייתה תקופת ה"צנע" במדינת ישראל. כל משפחה קיבלה תלושים, שרק באמצעותם היא יכלה מצרכי מזון בסיסיים, כמו: לחם, ביצים ועוף.  התלושים היו מוקצבים בהתאם למספר הנפשות במשפחה.

אבל תודה לא-ל אנחנו בארץ ישראל, היה אמנם סבל ומחסור, אבל ב"ה שרדנו. לאחר תקופת הצנע הגיעה תקופת השפע. אמי עבדה בחקלאות ומזה התפרנסנו. אני למדתי בבית ספר "בית יעקב" היה חשוב לאמי שאני אלמד. מאוחר יותר אני עבדתי בדואר רחובות וניהלתי את הסניף. היום אני מתנדבת ב"יד שרה" התנדבתי גם ב"עזר מציון".

הזוית האישית

שמחתי לספר שלאחר קשיי הקליטה הראשוניים שלי בארץ ישראל, זכינו ב"ה לצאת מהמצר למרחב.