מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה מתימן והקליטה בארץ ישראל של סבתא מזל וסבא ציון ז"ל

מזל נכדה האהוב וחברו שניר
מזל בצעירותה
עלייה, מלחמות, טבע ונוף

סיפור העלייה מתימן והקליטה בארץ ישראל של סבתא מזל
בשנת 1945 נולדתי בתימן בעיר סדה בארצו של גדול משוררי תימן שלום שבזי. בשנת 1949 החליטה המשפחה שלי וכל אנשי העיר וכמעט כל יהודי תימן לעלות ארצה מאחר והיו מיעוט. אופן העלייה לארץ ישראל הייתה על גמלים. הייתי בת 5, הושיבו אותי בארגז לצד הגמל ובצד השני הושיבו את בת דודתי ברכה. אחי היה בן שמונה חודשים – ההורים נשאו אותו בידיים והוריי הלכו ברגל.
הגענו למחנה עלייה "חשאד" בתימן. במחנה שהינו זמן מה ולאחר מכן הגיע מטוס מלווה בשליחים מהארץ והגענו בטיסה ארצה. למבצע קראו "מרבד הקסמים- על כנפי נשרים". כשהגענו למרכז הקליטה בראש העין במחנה שהיה בהתחלה בשליטת הבריטים. שם המחנה הוא "חפיס" והמבנה עדיין קיים בראש העין ומשמש כמוזיאון ליהדות תימן.
 
לאחר כמה זמן החליטה אמא סעדה ואבא יחיא לעבור לראשון לציון שם התגוררנו באוהלים ללא חשמל וללא מים זורמים. באוהל היה שולחן וכמה מיטות. היו ברשותנו מעט כלי אוכל- את המים היינו מביאים מהבירזייה המרכזית. התקופה הייתה תקופת הצנע. תקופה זו הייתה תקופה חלוצית בחיינו ובחיי המדינה הצעירה: היה מעט אוכל ולכל משפחה חילקו תלושי מזון.
 
בשנות ה – 50 ירד שלג ורוחות עזות העיפו את האוהל שלנו ולאחר מכן פינו אותנו למבנה שהוא היום משמש כבית "יד לבנים" בעיר ראשון לציון ברחוב ירושלים. מהמעברה עברנו לבית עם חצי דונם אדמה במבנה של חדר וחצי. באדמה שליד ביתנו נטענו עצי פרי והעץ חשוב היה עץ האתרוג. הפרי היה נימכר לאנשים בחג הסוכות. מתחת לעצים שתלנו: פלפלים חריפים ,חצילים, עגבניות, לוביה וכול מני עשבי מרפא. בחצר אמא בנתה טבון בו אפתה פיתות, צלוף, כובנה, דגים וכעכים ואת שאר האוכל בשלנו על פתיליות .
 
אמא שלי הייתה טוחנת את קמח העדשים לרביכה של המרק התימני, החילבה והתבלינים כמו חוויג' למרק ולקפה בירחיים בשכונת התימנים בשיבת ציון . אבי עבד באותה תקופה בקק"ל בהרי ירושלים ושנים מאוחר יותר הוא עבד ביקב של ראשון לציון וכאשר התקבל לעבודה בגן המושבה כגנן הוא אהב את העבודה הזו. כמו כן, אמא עבדה אצל משפחות עשירות בראשון לציון. אלו ארחו אותנו והיו מכבדים אותנו בפירות שגדלו אצלם בחצר ומהם קבלנו ספרי קריאה והחשבנו את הספרים לאוצר גדול.
 
בעדה התימנית אני מאוד מחוברת אל השירה, התפילה, התכשיטים והריקמה המדהימים. לדעתי זו עדה עם צבע ואני שמחה וגאה להשתייך אליה. לאחר כמה זמן נבנה בית ספר ברחוב שלנו שנקרא בית ספר ישורון. אנו הילדים עברנו ללמוד ליד הבית וכמובן השתדלנו להצטיין בלימודים. כאשר אבי היה רואה ספר חדש אצלנו הוא ביקש לקרוא אותו פעמים רבות ושמתי לב שאבי קורא הפוך, מיהרתי לסדר לו את הספר ואז אבי הסביר שהא יכול לקרוא מהספר מכול צד כי כך הם למדו בתימן.  
 
מקרה נוסף שברצוני לספר קשור באומנות שכנראה עוברת מדור לדור במשפחתנו, אם זה במוסיקה רקמה סריגה או תפירה. אני הלכתי לאסיפות ההורים של אחיי סורגת להם ומלווה אותם בשמחות:לידה, חופה ואירועים נוספים. בנותיי היקרות זכו גם כן לסריגים ושמלות מעוצבות. בנוסף לסריגה למדתי עיצוב אופנה וניהלתי חנות טבע בעיר רחובות בשם צפיחית בדבש.  זאת ועוד, אני אוהבת לטייל בארץ, לשמוע מוסיקה טובה לגדל פרחים באדניות ביתי צמחיי תר"ב – תבלינים, רפואה, ובשמים.
 
חפצים עתיקים ממורשתה של סבתא מזל

תמונה 1

תמונה 2

תמונה 3

סבא ציון ז"ל

תמונה 4

 
 
עומר וסבתא מזל מספרים על סבא ציון ז"ל
סבא ציון היה לוחם בצנחנים. במהלך מלחמת ששת הימים סבא ציון ישי לחם במסגרת חטיבה 55 של הצנחנים,  גדוד 66, בפיקודו של מוטה גור. לפני מלחמת ששת הימים העיר ירושלים הייתה חצויה. חלקה המערבי היה בשלטון ישראל וחלקה המזרחי היה בידי השלטון הירדני. הירדנים ישבו בבונקרים מבוצרים כדוגמת אלו המצויים בגבעת התחמושת והצלפים הירדנים היו יורים ופוגעים באנשי ירושלים.
 
היהודים לא יכלו להתפלל בכותל המערבי ולעם ישראל היו געגועים וכמיהה למקומות הקדושים. גם התיירים שביקרו בעיר ראו עיר קודרת ועצובה. בשנת 67, כאשר מדינות ערב החליטו לצאת למלחמה נגדנו לא הייתה ברירה ונאלצנו לצאת ולהגן על עצמנו.הירדנים הפגיזו את העיר מכל מקום אפשרי והאזרחים נאלצו לשבת במקלטים.הצנחנים נקראו לבוא ולהציל את העיר. הצנחנים, ביניהם סבי ציון ישי לחמו בגבעת התחמושת, משם המשיכו לשער האריות דרכו הגיעו לכותל המערבי.
 
הם לחמו בעוז וגבורה בסמטאות העיר העתיקה לחימה עיקשת. לוחמי הצנחנים האמיצים, אשר נודעים במורשת הקרב והרעות מעוררי ההשתהות,  היו נרגשים עד מאוד, ובכו כאשר ראו את הכותל המערבי שריד מקדשנו. הם עלו והניפו את דגל ישראל, בעוד מפקדם מוטה גור הכריז בקריאה נרגשת "הר הבית בידנו" והרב גורן תקע בשופר. קרב זה קבע למעשה, את גורלה של ירושלים כבירת ישראל המאוחדת ומאז אנו חוגגים את יום ירושלים ביום כח' באייר הוא יום שחרור ירושלים, בירת ישראל המאוחדת.
 
אנו בדור שזכה לראות את העיר מאוחדת ביופייה ועל כך תודה והוקרה ללוחמים. סבי זכה להיות בין הלוחמים אשר תרמו לביטחונה של מדינת ישראל בין היתר גם במלחמת יום הכיפורים בה הוא וחבריו הלוחמים צלחו את תעלת סואץ בסיני בפיקודו של אריק שרון.מורשת קרב זו הייתה עבור סבי ועבור חבריו לקרב, גאווה גדולה על כך שתרמו לביטחון ישראל ולאיחוד העיר ירושלים בירת ישראל.
 
סבי לוחם הצנחנים
 
תמונה 5 
 
תמונה 6 
 
תצלום הכותל המערבי מיד לאחר שחרור העיר ירושלים.
 
תמונה 7
 
תצלום מטבע שער האריות אותו קיבל סבי כהוקרה על תרומתו והשתתפותו בקרב לשחרור העיר.

תמונה 8

ילדינו היקרים:          

בשנת 1967 נולדה ענת ואימי אהבה אותה אהבת נפש.          
בשנת 1977 נולדה הילה תינוקת יפה ערנית ומתוקה.           
בשנת 1979 נולדה בת ציון תינוקת יפה נוחה ומתוקה.  
                  

החל משנת 1993 נולדו נכדיי שצובעים את חיי בורוד:          

א. איתי-א' תשרי תשנ”ד 16.9.1993     
ב. רוני כ"ג באייר תשנ"ח 19.5.1998        
ג. איתמר ישי כ"ג אלול תשס"א 11.9.2001         
ד. עומר ניצן כ"ו ניסן תשס"ה 4.5.2005        
ה. גלעד כ"ו תמוז תשס"ת 2.8.2005         
ו. מעיין ישי ד' תשרי תשס"ו 25.9.2006       
ז. יונתן רועי כח' אדר תשס"ח 5.3.2008       
כאשר אני עם משפחתי היקרה והאהובה אני מאוד מאושרת כי בעיניי המשפחה היא ערך עליון!       
מי יתן ואמשיך להיות מאושרת וגאה במשפחתי היקרה ואזכה לראות ולהכיר את הנינים שלי לעתיד לבוא!
 
העשרה
שלג 1950 בישראל: "בשנת 1950 אירע אירוע השלג הנרחב ביותר בארץ ישראל מאז החלו בה המדידות המטאורולוגיות ב-1870‏, אירוע שלג בסדר גודל כזה לא חזר מאז. במהלך האירוע ירד שלג ברוב חלקי הארץ, כולל מישור החוף והנגב. תנאי מזג האוויר הקשים ונזקיהם הכבידו במיוחד על רבבות עולים חדשים שהגיעו באותה עת במסגרת העלייה ההמונית ושוכנו במעברות ומחנות אוהלים". ויקיפדיה
 
תשע"ו

מילון

שלג 1950 בישראל
בשנת 1950 אירע אירוע השלג הנרחב ביותר בארץ ישראל מאז החלו בה המדידות המטאורולוגיות ב-1870‏, אירוע שלג בסדר גודל כזה לא חזר מאז. במהלך האירוע ירד שלג ברוב חלקי הארץ, כולל מישור החוף והנגב. תנאי מזג האוויר הקשים ונזקיהם הכבידו במיוחד על רבבות עולים חדשים שהגיעו באותה עת במסגרת העלייה ההמונית ושוכנו במעברות ומחנות אוהלים.

חפיס
מבנה מהתקופה שהבריטים שלטו בארץ

ציטוטים

”לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד“

”דרך ארץ קדמה לתורה“

”"אשאל מעלם ולא תשאל טביב"-תשאל בעל ניסיון ואל תשאל רופא“

הקשר הרב דורי