מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אליס סעדון בת שמונים ושש וחצי – ניצולת שואה. נולדתי בספקס שבתוניסיה, בת לרב אברהם וג'ניה מצליח ז"ל.

היו לי עשרה אחים ואחיות, ואני אם לחמישה ילדים.

בתוניס דיברו בבית הספר, ערבית וצרפתית. אחרי התלבטויות רבות אני ואחיי נשלחנו לבית הספר של הנוצרים. היינו היחידים שלא הלכנו לבית הספר בשבת, מכל היהודים שהיו שם. ולמרות שהחסרנו חומר, אני ואחיי הובלנו בכל התחומים.

כשהייתי בת עשר, הנאצים הגיעו לתוניסיה ואנחנו ברחנו והתחבאנו אצל דודים שלנו מחוץ לעיר. היינו עשר נפשות כולל ההורים. כשברחנו אליהם ברכבת, נפל טיל ליד הרכבת. אחרי שהגענו אל דודים שלנו, באחד מן הימים הסתכלתי בחלון וראיתי משהו בשמים, הסתכלתי עליו והוא התקרב אלי, ראיתי אותו כמו בקבוק גדול עם חוטים מאחוריו. הוא נפל קצת רחוק מאיתנו. לאחר שבהמשך היום סיפרתי למשפחתי על מה שראיתי, התחילו לצעוק עליי. בסוף גיליתי שזה היה טיל שאם הוא היה נופל קצת יותר קרוב אלי, לא בטוח שהייתי עדיין בין החיים.

התחביבים שלי בתור ילדה, היה לקרוא ולשיר, ואני עד היום זוכרת שירים בצרפתית. הרב אברהם – אבי, הקפיד שנהיה מופרדים בין הבנים והבנות. בתור ילדים שיחקנו הרבה משחקים, חמש אבנים, כדור וכו'. אני רציתי בובה ואבי התנגד בגלל שזה דומה לפסל, שאסור על פי היהדות. בסוף אמי קנתה לי, ואחי הבכור הרס אותה בכוונה, כי הוא היה באותה דעה עם אבי, וכך תם עידן הבובה.

לאחר מכן עלינו לארץ ישראל, שם נולדו לי עוד שני אחים.

"דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" (בראשית ט"ז), הבן שלי דן, הוא שופט בבית הדין הגבוה של ישראל. אחי הרב אליהו מצליח הוא חזן והיה מורה לאנגלית.

הזוית האישית

יוסף חיים פרץ  – כשעבדתי עם אליס סעדון, הרגשתי שאני חלק יותר חשוב של עם ישראל. כל אחד והסיפור שלו שומר על המורשת שלנו, חילונים ודתיים חרדים ומסורתיים, ואולי ביום מן הימים גם לי יהיה סיפור וחיים שיעזור לעם היהודי, לא אשכח!