מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בטוניס בשנת 1936. לאמי קראו  אסתי ולאבא  אליהו.

היו לי 7 אחים ואחיות, אני השלישית במשפחה.

למדתי בבית הספר ואהבתי ללמוד, כדי לדעת עוד ועוד וגם כדי ללמוד עברית.

כשהייתי קטנה, הגרמנים הגיעו ובקשו ממשפחתנו, לתת 50 קילו זהב, אבל הורי נתנו להם חצי זהב וחצי ק"ג נחושת, וערבבנו את הכול ביחד ונתנו להם וכך הם עזבו אותנו וניצלנו.

הגרמנים היו יורים על הבתים  מלמעלה והיינו מתחבאים ומסתתרים ליד הקירות. הנס הגדול היה שהאנגלים הגיעו להציל אותנו וכל הגרמנים ברחו וכך כל המשפחה שלנו ניצלה.

בילדותינו היינו משחקים עם התרנגולת שלנו ועם השכנים הערבים שלנו. והיה לנו קשרים טובים איתם בטוניס.

גדלתי והתחתנתי בגיל 16.

עליתי לישראל  בגיל 19, בשנת 1955, עם בעלי, בני ובתי. רציתי לעלות לארץ ישראל שאליה אני שייכת. עליתי לארץ ישראל באוניה.

כשהגעתי לישראל חיפשתי מקום להיקלט בו והגעתי למושב איתן, הנמצא בשפלה ושייך למועצה האזורית שפיר.

החיים בארץ היו טובים אך היה לנו קשה לקלוט את השפה העברית.

דברנו בערבית והיו לי הרבה חברות.

אני אוהבת ללמוד ולקרוא ספרים, ואני אוהבת לבשל לנכדים שיהיה להם שפע, והכי חשוב לי שהנכדים שלי יהיו תלמידי חכמים ולומדי תורה ושיהיו טובים.

מסר שלמדנו ממנה שהכל מאת ה' והכל לטובה.

הזוית האישית

אליוש – אני שמחה שהכרתי את ספורה של טיטה מדר ואני למדתי ממנה שהכל לטובה ושעל כל הקשיים אפשר להתגבר. תפארת – אני נהנתי להיות בבית גיל הזהב ואהבתי ללמוד על ההסטוריה איך חיו בארץ כשעדיין לא היה דבר.