מאגר סיפורי מורשת

עופרי פדר תמעד את סיפורה של אינה בוריבקר, בתכנית הקשר הרב דורי, בית ספר רמז בנהריה.

אינה בוריבקר מספרת

שמי הוא אינה בוריבקר,  קוראים לי כך על שם  סבתא שלי. אני נולדתי ברוסיה בעיר בלץ. בבית היו שני חדרים, בישלו במטבח קטן, לא הייתה מקלחת בבית, היינו הולכים להתקלח במקלחות עירניות, הייתה לנו חצר שבה  כל השכנים היו מתאספים והיינו משחקים. לא היה ים בקרבת מקום. היה לנו בית כנסת מאוד קרוב לביתנו.

לאבי קראו יוסף, ולאמי קראו רוזה, לי לא היו אחים ואחיות, את אבא אני לא זוכרת כי הוא נפטר שהייתי בת שלוש, ואמא עבדה כתופרת. אמא הייתה מאוד שקטה ונינוחה עם אופי טוב. אמא הייתה לבושה תמיד מאוד אופנתי ויפה ובטוב טעם, הייתה מאוד מסודרת ומתופחת, לא היו אחים, היינו אוכלים אוכל רגיל לחלוטין כמו קציצות, שניצלים ועוף, אנחנו לא גרנו בשכונה יהודית אבל יחד עם זאת הייתה בסביבתנו המון יהודים, לא היו ליהודים מקומות מיוחדים למפגשים.

בית הספר

החברים שלי היו גם יהודים וגם רוסים, רוב חבריי היו גרים קרוב אלי והיו גם חלק שגרים רחוק. היינו משחקים מחבואים, וקופצים בדלגית. שם הבית הספר היה גוגול, היינו לומדים את כל המקצועות הרגילים כמו שלומדים בביתי ספר היום, למורים הייתה משמעת חזקה היו גם עונשים כמו לצאת מהכיתה ומכתבים הביתה. התלבושת האחידה הייתה שמלה בצבע חום עם צווארון לבן ומעל השמלה סינר בצבע שחור כל יום ובחגים סינר לבן. לא היו לנו טיולים, מסיבות כן לפעמים היו. המורה שזכורה לי במיוחד קראו לה מריה אלכסנדרובנה היא הייתה המורה הראשית לכל המקצועות ביסודי, המקצועות שאהבתי במיוחד היו מתמטיקה וכימיה, ואילו שלא אהבתי היו גאוגרפיה, היסטוריה וספורט. היה בבית הספר חדר אוכל. המאכל האהוב עלי בתקופת הילדות היה לחם עם חמאה. היו לנו ממתקים כמו שוקולדים, סוכריות ועוד.

שעות הפנאי

היינו מקשיבים למוסיקה בשפה הרוסית, רוקדים ריקודי רוק אנד רול, וולס, טנגו. אלו  היו סגנונות הריקוד והמוסיקה אז. הייתה זמרת שנקראה: אלה בוקצובה, פיליף קירקורוב, אדיתה פיאף, מוסלים מגאמאיף. השיר שאהבתי מאוד היה "סבדיוה". היינו מתאספים בבית  של מישהו ורוקדים עם החברים. היה אז גם סטנד אפ, היינו הולכים הרבה לסרטים או להצגות. היו אז רדיו ותקליטים.

היחסים ביני לבן אמי היו יחסים מאוד חמים ואוהבים, בגלל שהיא גידלה אותי לבד. אצלי ואצל חברים קרובים שלי היחסים היו מאוד טובים ביניהם להורים, היה אפשר לדבר עם ההורים על הכל: טלוויזיה, הצגות, סרטים וכד'.ההורים היו מאוד מעורבים בחיים של הילד, למשל בשבתות הייתי הולכת עם אמא שלי לסרט או להצגה וכד'.

אני ובן זוגי לא הכרנו בשידוך, אנחנו הכרנו באופן מכרי כשבאו לחפש את אמא שלי וכך הכרתי אותו. בן זוגי הגיע מעיר אחרת כדי להגיע למסיבה עם משפחתו, המסיבה הייתה בערב, הם הכירו את אמי והם חיפשו אותה, צילצלו אצלי בדלת ופתחתי את הדלת והם חיכו לאמא שלי. אחרי המסיבה בן זוגי נסע הביתה וכתב לי מכתבים, הוא בדיוק היה צריך להתגייס לצבא הרוסי. הוא הזמין אותי לבוא למסיבה של חברים שלו בחג 7/11 שזה חג גדול ברוסיה, אני באתי והוא שאל אותי אם אני מוכנה לחכות לו שנתיים עד שהוא יחזור מהצבא, אני אמרתי שכן. הוא כתב לי בשנתיים האלו כל יום מכתב, הוא סיים את הצבא בדצמבר, הוא בא לעיר שגרתי בה וקבענו תאריך לחתונה שהיא הייתה בתאריך 10/1/1970.

נולדה לי ילדה אחת בשנת 1971. יש לי 3 נכדים, כרגע אין לי נינים. הבת שלי עוסקת בייעוץ פנסיוני, הנכד הגדול לומד להיות מהנדס מכונות, הנכדה בינונית לומדת חינוך לגיל הרך, והנכד הקטן לומד עדיין בבית ספר יסודי.

עלינו לארץ בתאריך 11/6/1973 הסיבה שעלינו היא הציוניות, רצינו לגור במדינה שלנו, היהודים. הגענו ברכבת עד לוינה ומוינה במטוס לישראל, העיר הראשונה שהגענו אליה היא נצרת עלית.  אחרי עשרה ימים התקבלתי לעבוד במשרד השיכון ללא ידיעת השפה העברית ותוך כדי העבודה למדתי את העברית ובערבים הייתי באולפן כדי ללמוד את השפה טוב יותר. היה לי מאוד קשה בתור עולה חדשה להיקלט בלי השפה העברית, היו הרבה קשיים כספיים, היה לי מאוד קשה לקבל דירה. כשהגעתי אני גרתי בבית בנצרת עלית. הקליטה בארץ הייתה טובה כי השכונה שגרתי בה הייתה שכונה חדשה שגרו בה רק עולים חדשים שרובם דיברו רוסית.

כשנסעתי פעם ראשונה לעבודה הייתי צריכה לעלות לאוטובוס, לא ידעתי מה זה כסף בישראל אז נכנסתי לאוטובוס ונתתי את היד לנהג כדי שיקח כמה שצריך לנסיעה, הרגשתי מאוד מבוישת ועצובה, כי הייתי בת 24 עם השכלה ולא ידעתי איך לספור את הכסף בישראל.

אני שמחה מאוד לגור כיום בישראל עם משפחתי!!

קישור לקובץ תיעוד הסיפור

הזוית האישית

עופרי: אני נהנתי מאוד מתכנית הקשר הרב דורי וגיליתי דברים שלא ידעתי.