מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה של אלי שלו מפרס

אני ותומר נכדי
בצעירותי
העלייה לארץ מפרס והחיים במעברה

שמי אלי שלו, נולדתי בפרס בשנת 1943, כיום אני גר בהרצליה.

הסיפור שלי:

משפחתי עלתה לארץ לאחר קום המדינה, בגל העלייה הגדול מפרס (איראן היום), בחודש ינואר 1951 כשהייתי בן 7.

המדינה הייתה בחיתוליה לאחר ההכרזה על עצמאותה ועדיין לא הייתה ערוכה ומאורגנת לקליטת מספרם הרב של העולים מכל רחבי הגלובוס – אסיה, אפריקה ובמיוחד מאירופה שלאחר המלחמה. אי לכך, היה צורך למצוא פתרונות דיור ותעסוקה מהירים לשילוב העולים בהוויה ובחיים בישראל אשר, כאמור, הייתה בתחילת דרכה העצמאית. לכן, כפתרון מהיר וזמני עד למציאת פתרונות קבע אחרים, הוחלט על הקמת המעברות בפרוורי היישובים הוותיקים הקיימים.

החיים במעברה

המעברות היו אוסף של צריפים מברזנטים שנקראו בדונים אשר היו מחוברים על קונסטרוקציות עץ. כמו כן, היו צריפים מפח גלים, ללא חשמל, או מים זורמים ולעיתים, גם ללא רצפה יצוקה. בקיץ בלתי אפשרי היה לשהות בצריפים מחמת החום והטמפרטורה הגבוהה, ובחורף בלתי אפשרי היה לגור בהם בגלל הקור העז והטמפרטורה הנמוכה. המגורים בצריפים מפח היו ממש קשים מנשוא משום שטמפרטורות הפחים בחורף, הקרינו קור לתושבי הצריף ובקיץ הפחים של הצריף להטו מחום כך שאי אפשר היה לגעת בהם או לשהות בהם. השירותים והמקלחות היו בנויים גם הם מפח גלי ללא מים חמים כמובן, והם היו מרוכזים במרכז המעברה לשירות כל תושבי המעברה.

בצעירותי

תמונה 1

היום במבט לאחור בפרספקטיבה של כמעט 70 שנים, הפתרון הזה נראה הזוי ובלתי מתקבל על הדעת, אך יחד עם זאת, אנשים בכל זאת חיו וגרו במעברה בתנאים אלו מספר לא מבוטל של שנים. מבני הצריפים במעברה לא היו מספיק יציבים על מנת לעמוד בפני הגשמים העזים ורוחות החורף. כך קרה שבחורף 1952, שהיה חורף קשה במיוחד, עפו במעברה שלנו כחמישים אחוז מהצריפים ותושביהם נותר ללא קורת גג וללא רכוש ומטלטלין כלל ונשארו חסרי כל.

ביוזמת הממשלה, העולים האלו שוכנו זמנית בכיתות הלימוד עד אשר מצאו להם צריפים אחרים.

מכירת גרעינים

תמונה 2

אנחנו, משפחה בת 7 נפשות, חיינו במעברה רק ארבע שנים ומשם עברנו למבנה קבע (שיכון) בן שני חדרים בשכונת נווה ישראל בהרצליה.

מוכר אבטיחים 

תמונה 3

לחיים במעברה היו השלכות על כל רבדי החיים שלנו גם כאשר עזבנו את המעברה. ראשית, לא היו מספיק מקומות עבודה ותעסוקה לעולים, שלא לדבר על אי התאמה של מרבית העולים מבחינה מקצועית לעבודות אשר הוצעו להם.

שנית, נושא בתי הספר ומערכת החינוך. בגלל מספרם הרב של הילדים וארצות מוצאם, מספר השפות שהם דיברו במעברה ורמת החינוך של הילדים, היה קושי רב לצוות תלמידים בכיתות שממילא היו מוגבלות במספרן וכן, מספר המורים שהיו במערכת היה מועט. כך נוצרו מצבים שילדים בני 8-7 צוותו בכיתות עם ילדים בני 11-10. לעיתים קרובות, אחים בהפרש גילאים של שנתיים צוותו באותה כיתה. לדבר זה היו השלכות חמורות מאוד בשנים מאוחרות יותר.

במעברה הופעלו שני זרמים של חינוך: זרם שנוהל על ידי אגודת ישראל וזרם העובדים.

היות והייתה תקופת צנע במדינה לא היו משאבים למדינה לדאוג לזמן הפנוי של הילדים, ובכללם לילדי המעברה. מאחר ולא היו מתקני ספורט, מתנ"סים או מגרשי ספורט, נוצרו מצבים שהילדים ארגנו לעצמם את הזמן החופשי הפנוי במשחקים שונים.

משחק – חמור ארוך 

תמונה 4

לדוגמה, היו מצבים שלא היו כדורים לילדים על מנת לשחק כדורגל, אז הכנו כדורים מאוסף סמרטוטים הקשורים יחד בחבלים בצורת כדור וכך היו משחקים. כמו כן, היו משחקים נוספים שהיום אינם קיימים כלל.

משחקים מהילדות 

תמונה 5

קורקינט בייצור עצמי 

תמונה 6

למרות כל זאת, תקופה זו הייתה תקופה שמחה ומאושרת משום שכל ילדים במעברה היו במצב דומה.

השיר בו בחרתי: הוי ארצי מולדתי (שאול טשרניחובסקי)

הזוית האישית

אליהו שלו: למרות הקושי והתלאות, אין להתייאש וצריך ללמוד ולהתקדם על מנת להגשים את משאת נפשנו.

תומר: למדתי מהסיפור שהעלייה לארץ בתקופה זו שבה סבי עלה הייתה מאוד קשה ומאתגרת. למדתי שעלייה לארץ, ומעבר בין ארצות, הם מאוד קשים.

מילון

מעברה
מגורים זמניים בצריפים למשפחות העולים בתקופה הראשונה לאחר הקמת המדינה

ציטוטים

”אהבת המדינה והמשפחה מעל הכל“

הקשר הרב דורי