מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1948 בעירק, עלינו לארץ בשנת 1950.

 

העלייה הייתה בבריחה מעירק  בספינה עד לפרס, אירן.

בדרך העלייה עלו פקחים על הספינה ושאלו ובדקו למי יש זהב שהם יחרימו את זה. לאחי הייתה טבעת ביד ואימא שלי חתכה את הטבעת מהיד של אחי וזרקה את הטבעת לים יחד עם כל התכשיטים שהיו לנו. איימי חששה שהפקחים חלילה יפגעו בנו.  לאחר  הפלגה של ארבע שעות הגענו לפרס (איראן) ונשארנו שם יומיים.  

 

משם עברנו לישראל בטיסה ישירה. התמקמנו במעברה בקריית אונו . גרנו באוהלים כשנתיים לאחר שנה נולדו לי  אחים תאומים. אחד נישאר בחיים ואחד מת חודש אחרי שנולד. כך גרנו 5 נפשות באוהל. לאחר  שנה עברנו לגור בצריפים והיה לנו שם שטח אדמה גדול יותר. אימא שלי שתלה ירקות: עגבניות, מלפפונים ואבטיחים. היו  לנו עזים יונים וגידלנו תרנגולות. 

 

אימא שלי עבדה כתופרת בבית ואבי עבד בחיל ההנדסה, בצריפים. אני ואחים שלי ישנו באותו חדר, 4 אנשים בחדר אחד. היה מאוד כיף להיות בחדר אחד עם כל האחים. חלקנו יחד את הסודות ואת החוויות והינו מאוד קשורים זה לזה. 

 

אני זוכרת שהיו מביאים נפט בעגלות לבישול וגם קרח בשביל המקרר. העגלון היה עובר ומצלצל בפעמון, זה היה הסימן לצאת מהצריף ולקנות נפט וקרח. חשוב לציין שבשנות החמישים לא היה חשמל השתמשנו בנפט להדליק את הפתיליות ששימשו לתאורה. הקרח שימש לקירור הבשר ומוצרי החלב. אימא שלי הייתה תופרת לי ולאחותי אותן שמלות. בתקופה הזו נהגו ללבוש שמלות קלוש הכוונה שמלת שכבות.  

 

לאחר 16 שנה כאשר אני התחתנתי אז חמי הביא לי צמידים והוא ביקש ממני להעביר את זה לילדים שלי ולנכדים. אחרי שנה  אני העברתי את זה לגיסתי שתעביר זאת לילדים שלה. אחרי חצי שנה גיסתי החזירה לי את הצמידים, בשביל שאני אשים את הצמידים על היד של הילדים שלי.

 

מעברת קריית אונו : "בשנת 1950, הוקמה בעיר מעברה גדולה שאיכלסה בעיקר את עולי עיראק, רומניה, תימן וצפון אפריקה. באותה שנה היישובים כפר אז"ר, רמת אפעל ורמת פנקס הצטרפו לכפר אונו במסגרת מועצה אזורית אונו. 4 שנים לאחר מכן ב-1954 הכפר פרש מן המועצה האזורית, בשל מחלוקת האם להפוך את האזור לעירוני או להותירו חקלאי, ושמה של המועצה המקומית שונה לקריית אונו, שם שנשמר עד היום."

 

פתיליה: "פתילייה היא כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא מכונה "נפט" אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול."