מאגר סיפורי מורשת

העלייה מעירק

 

עליתי לארץ בגיל שלוש וחצי מעיראק  יחד עם אבא, אימא וששת אחיי וכל משפחתי המורחבת. השלטונות העיראקים ערכו בנו חיפושים. חיפשו בכיסים של כל עולה למטוס רצו למצוא כסף, זהב, תכשיטים ועוד. כל משפחה הייתה צריכה לקחת מזוודה אחת בלבד של בגדים. אם היו מוצאים שאחד העולים החביא בבגדיו או בנעליו  כסף, או זהב, היו נוזפים בו ומחרימים את הנמצא.

 

עלינו למטוס, אני זוכרת שהמטוס היה קטן וישן מאוד. אני זוכרת שישבתי על רצפת המטוס. ישבנו בצפיפות מי שהצליח למצוא מקום, ישב ומי שלא מצא מקום – עמד. עמד ככה  כל הדרך. הילדים הקטנים ישבו על רצפת המטוס. הטיסה הייתה אכן קשה, ארוכה ומאוד מתישה .טסנו בלי אוכל ובלי שתייה כלל. היו אנשים שלא חשו בטוב. הילדים הקטנים היו צמאים ורעבים ולא הפסיקו לבכות.

 

נחתנו בישראל, איך שירדנו מהמטוס ריססו לכולם את הראשים בדי. די. טי (חומר הדברה מפני כינים וכלמיני חרקים ומחלות שחשבו שהבאנו אתנו מעיראק).לאחר מכן חלקו אותנו לכל מיני מעברות. אנחנו הגענו לאור יהודה וגרנו זמנית בפחונים ואוהלים.

מעברת אור יהודה "בשנת 1950 הוקמה המעברה הראשונה, סקיה א' ובשנים 1953-1950 הגיעו מעיראק, במבצע "עזרא ונחמיה", עולים שהפכו לרוב באוכלוסיית היישוב. הוקמו המעברות סקיה א' ו-ב', כפר ענא א' ו-ב' והעולים התגוררו באהלים וצריפים, שצצו כפטריות אחר הגשם. כל מעברה נוהלה ע"י ועד משלה. בחורף הקשה של שנת  1951/2 פונו הילדים ע"י הצבא אל הבסיס הצבאי תל השומר וכן פוזרו בבתים פרטיים ובקיבוצים" ( ויקיפדיה)

בחורף שהייתה רוח חזקה מאוד האוהל עף והיינו נשארים חשופים לרוח וגשם, בשלב מאוחר יותר הצטרפנו למשפחה שהאוהל שהיה עדיין תקין ומחובר לאדמה, כך עברנו את הלילה כאשר אנו רטובים ורועדים מקור.

כמובן, השירותים היו בחוץ, ברזיות שתייה הכול היה מחוץ לפחון. אוכל חילקו לנו רק במנות קצובות וקטנות לכל משפחה כמו כיכר לחם אחד בלבד, חבילה מרגרינה וזהו….

 

בחורף היה קר מאוד בפחון הגשם דלף מהגג לא היו לנו שמיכות ובגדים חמים בכלל וככה עברנו את החורף. לאחר כמה חודשים בפחון העבירו אותנו לצריף בצריף היה קצת יותר נחמד כי הוא היה אטום אבל עדיין הקושי היה רב. לא הייתה פרנסה ועבודה,  לא היה כסף, חיינו בצמצום .

 

למזלי הטוב אבי (סלים) מכיוון שהוא בא עם ידע באנגלית ובעיראק הוא עבד בשגרירות האנגלית, אז הוא יכול היה למצוא יותר מהר עבודה. בזכות השליטה שלו בשפה האנגלית, הוא התקבל לעבודה בשגרירות ארצות הברית בישראל.  לכן מצבנו היה קל יותר, יכולנו להסתדר יותר טוב, למרות שהמשכורת הייתה מועטה והיינו יכולים לקנות רק דברים בסיסים של אוכל ובגדים בלבד!!!

 

אבא שלי עבד כל יום, כל ערב, וגם בשבתות וחגים. בקושי נפגשנו אתו ובקושי הרגשנו שיש לנו אבא. אימא שלי טיפלה וגידלה שבעה ילדים לבד. עברו כמה שנים ופחות או יותר הסתדרנו והתאקלמנו. עברנו לגור ברמת גן וחיינו הרבה מאוד שנים בדירה של חדר וחצי תשעה אנשים !

כשעברנו לרמת גן התחלתי ללמוד בכיתה א' יחד עם אחותי הקטנה יותר. היינו כל הזמן בבית יחד כי לא הכרנו אף אחד ולא היה לנו עם מי להיפגש לשחק ולדבר, כך התרגלנו לשחק ביחד כל האחים. זה ממש לא הפריע לנו להפך, מצב זה רק קרב אותנו אחד לשני! 

אלה היו קשיי ההסתגלות והנדודים בילדותי.